אחת התופעות הבולטות הינה שדגי השונית מצטיינים בדגמי צבע מגוונים ומרהיבים. הצבעים משמשים כדגמי הסוואה לצורך הגנה, ראווה ולצורך אזהרה (אויבים, טריפה), משיכת תשומת –לב ותקשורת (למשל, ברבייה וחיזור). הדגים עצמם ניחנים בחוש ראייה מפותח ויכולת הבחנה בצבעים ובדגמי הצבע.
מלפפוני ים מתאפיינים בגוף גלילי. הפה נמצא בחלקו הקדמי של הגוף ופי הטבעת בחלקו האחורי של הגוף. רגלי המים מסודרים בחמישה טורים בחלק התחתון של הגוף. באזורי הפה הפכו הרגלים לזרועות פה. הזרועות מסועפות ויכולות להתכווץ ע"י פעולות שרירי אורך. גופם רך ומוארך, גודלם של מלפפוני ים נע בין שלוש ס"מ ועד למעלה ממטר אחד בהתאם למין. הם חיים על הקרקעית החולית ונעים בזחילה על ידי רגלי המים או ע"י התכווצות של שרירי הגוף.
דג הזהרון הוא ללא ספק אחד מהטורפים הליליים המרתקים והחינניים ביותר. פעיל לילה המבלה את שעות היום במערות וכוכים בנחלות קבועות. אורכו כבוגר עד כ- 50 ס"מ. גוף מאורך, ראש גדול מגושם ובקידומתו פה רחב. מעל לכל עין מזדקרת "קרן" קרומית שאורכה הולך וקטן עם הגיל. לדג הזהרון 13 קוצים ארוכים, חדים וארסיים הממוקמים בגבו.
יחסים הדוקים שבהם אין השותפים מזיקים זה לזה אלא תורמים תרומה ממשית לחיי השיתוף. יחסים אלו קרויים יחסי סימביוזה- חיי קירבה הדוקים יותר בין בעלי חיים מקבוצות שונות כששני הצדדים נהנים מן השותפות. לדוגמא הקלאסית ליחסי סימביוזה בים, הוא הקשר של דג השושנון למינים שונים של שושנות ים. דג השושנון מוצא לו מסתור בין זרועותיה של שושנת הים, לתוכן לא יעיז בעל חיים אחר לחדור, מפחד פגיעתם של תאי הצריבה הרבים של השושנה. השושנה מצידה נהנית מדי פעם מארוחה, כשטורף בלתי זהיר רודף אחרי דג השושנון, אל תוך זרועות הצייד.