שמם של התוכינוניים ניתן להם בשל צבעיהם העזים ובשל שיניהם המאוחות היוצרות צורה של מקור. המקור נוצר מהתלכדותן של השיניים הקדמיות והוא בולט מתוך השפתיים.
התוכינוניים הנם דגים מאורכים דמויי פלך, בעלי קשקשים גדולים ועגולים. גודלם מגיע בין 40- ל- 70 ס"מ. מגוון צבעיהם רחב ביותר – מחום אדמדם אחיד ועד לצרופים עזים של טורקיז , ורוד, אדום, כחול וירוק. בדרך כלל, הצבעים הפחות עזים מצויים אצל הצעירים והנקבות, ואילו הצבעים של הזכריים מרשימים ביותר.
דגים שגופם פחוס וגבוה מכוסה בקשקשים קטנים ורבים מאוד. העיניים גבוהות יחסית והפה קטן. בפיהם הקטן שיניים חותכות רבות. סימנו האופייני של הבתרניים הוא לוחית גרמית אחת או שתיים משני צידי בסיס הזנב. בכמה מינים לוחיות אלה ניידות וחדות, (דמויי תער) ומסוגלות לשמש כנשק חזק בהגנה נגד טורפים או במלחמה עם פרטים אחרים ומכאן בא שמם באנגלית-"מנתח". פעילי יום, רובם חיים בלהקות וניזונים מאצות גדולות.
הגוף מגושם, מלא בליטות וגבשושיות, כבד תנועה, הראש גדול, העיניים בולטות. הפה גדול ומותאם לשאיבת הטרף. משפחת האבנונים קרובה למשפחת העקרבנוניים ולזהרונים. הם שוכני קרקע ארסיים שמבנה גופם והתנהגותם מקילים על הסוואתם. על פי רוב הם מחופרים בחלקם בקרקע באורבם לטרף, שעיקרו דגים. כשהדג עובר על ידם הם פוערים את פיהם פתאום ושואבים כמות מים עם הטרף יחד לתוכו פנימה. המים יוצאים בזרם דרך הזימים ומכסה הזימים אחורנית החוצה והטרף נשאר בפה. כיון שבדרך תזונה זו אינם מרבים בתנועה, הם גם מסוגלים להישאר זמן רב בלי מזון.
אלמוג הנו בע"ח החי במושבות של פוליפים. בקצהו של כל פוליפ, זרועות צייד ובמרכזן מצוי הפה. בעזרת זרועות הצייד לוכד הפוליפ את מזונו – יצורי ים זעירים. כל פוליפ במושבה עצמאי. חלק מן האלמוגים בעלי פוליפ בודד אולם לרובם רקמה משותפת המחברת בין הפוליפים.