דגים שגופם פחוס וגבוה מכוסה בקשקשים קטנים ורבים מאוד. העיניים גבוהות יחסית והפה קטן. בפיהם הקטן שיניים חותכות רבות. סימנו האופייני של הבתרניים הוא לוחית גרמית אחת או שתיים משני צידי בסיס הזנב. בכמה מינים לוחיות אלה ניידות וחדות, (דמויי תער) ומסוגלות לשמש כנשק חזק בהגנה נגד טורפים או במלחמה עם פרטים אחרים ומכאן בא שמם באנגלית-"מנתח". פעילי יום, רובם חיים בלהקות וניזונים מאצות גדולות.
הגוף מגושם, מלא בליטות וגבשושיות, כבד תנועה, הראש גדול, העיניים בולטות. הפה גדול ומותאם לשאיבת הטרף. משפחת האבנונים קרובה למשפחת העקרבנוניים ולזהרונים. הם שוכני קרקע ארסיים שמבנה גופם והתנהגותם מקילים על הסוואתם. על פי רוב הם מחופרים בחלקם בקרקע באורבם לטרף, שעיקרו דגים. כשהדג עובר על ידם הם פוערים את פיהם פתאום ושואבים כמות מים עם הטרף יחד לתוכו פנימה. המים יוצאים בזרם דרך הזימים ומכסה הזימים אחורנית החוצה והטרף נשאר בפה. כיון שבדרך תזונה זו אינם מרבים בתנועה, הם גם מסוגלים להישאר זמן רב בלי מזון.
אלמוג הנו בע"ח החי במושבות של פוליפים. בקצהו של כל פוליפ, זרועות צייד ובמרכזן מצוי הפה. בעזרת זרועות הצייד לוכד הפוליפ את מזונו – יצורי ים זעירים. כל פוליפ במושבה עצמאי. חלק מן האלמוגים בעלי פוליפ בודד אולם לרובם רקמה משותפת המחברת בין הפוליפים.
אחת התופעות הבולטות הינה שדגי השונית מצטיינים בדגמי צבע מגוונים ומרהיבים. הצבעים משמשים כדגמי הסוואה לצורך הגנה, ראווה ולצורך אזהרה (אויבים, טריפה), משיכת תשומת –לב ותקשורת (למשל, ברבייה וחיזור). הדגים עצמם ניחנים בחוש ראייה מפותח ויכולת הבחנה בצבעים ובדגמי הצבע.