לכבוד חג החנוכה, הלו הוא חג האור, ברצוני לשתף אתכם בעולמם של היצורים הימיים אשר לא רק חוגגים את חנוכה כול השנה אלה אורות זה דרך חייהם.

ביולומינסנס- יצור אור ע"י בעלי חיים- הוא ללא ספק אחד הפלאים המהממים של הטבע. אלפי יצורים וצמחים מעל ומתחת למים יכולים להאיר או להקרין את האור שלהם במקומות שאין בכלל אור או מחכים יצורים אלו לשעות הערביים והלילה. חלק מחיות מופלאות אלו משתמשים באור זה לאותת אחד לשני או למינים שונים, חלקם למצוא בני זוג, להפחדת ובלבול טורפים, הסוואה וכמובן משמש האור לטריפה ע"י הארה של הטרף, סנוור וניצור משיכתם הטבעית של יצורים שונים אל האור.

רוב היצורים אשר זוהרים מייצרים בעצמם את האור ע"י פעולה כימית בתוך איברים מיוחדים המיועדים לכך. אך ישנם מינים אשר מקבלים את הכימיקלים הנכונים ליצירת האור ע"י טריפה של יצורים מאירים אחרים. בתוך אברי תאורה אלו חיה בקטריה מיוחדת אשר זוהרת-וע"י זה המארח זוהר. לאיברי תאורה אלו יש עדשות מורכבות, רפלקטורים ופילטר צבע לשנות את האור לפי צרכים שונים וניצול האור בצורה מקסימלית.
עמוק בתוך באוקיינוסים החושך שולט במשך כול השנה. וכאן בעומק ניתן למצוא את המגוון הגדול והמהמם ביותר של היצורים הזוהרים והמאירים.
ביולומנציה- (יצירת אור קר ע"י בעלי חיים) נמצאת אצל בעלי חיים ימיים בלבד (דגי מים מלוחים).

PHOTOBLEPHARON
שהערב יורד, דג הפנסון יוצא אט אט מתוך אזורי המחבוא בין הסלעים והאלמוגים בשונית. הפנסון חושש מכול קרן אור ובמידה והירח זוהר מדי, יחזור מיד אל ביטחון החושך בסדקי השונית. הפנסון משתמש בפנסיו: למצוא טרף המורכב בעיקר מפלנקטון וסרטנים קטנים, לבלבל את אויביהם – סנוור "וכיבוי" הפנסים וקומוניקציה חברתית עם שאר דגי הפנסונים בלהקה ומחוץ לה.
האור הבוהק מיוצר ע"י איברי תאורה גדולים הנמצאים מתחת לכול עין, המכילים מיליוני בקטריות זוהרות אשר פולטים את האור תוך כדי צריכת סוכר וחמצן מדמו של הפנסון. לאיברי התאורה יש מכסה אשר בעזרתו יכול הפנסון לשלוט בכמות האור הנופלת החוצה-"כיבוי והדלקה". מכסים אלו הם בצבע שחור ונראים כמו עפעפיים, צבעם השחור מונע מחדירת אור בזמן סגירת "העפעפיים".
קרו אור הנפלטת מדג בודד חזקה מספיק כדי לאפשר לפנסון לראות בלילה עד 30 מטר. להשוואה: אור הנפלט מדג בודד מספיק חזק להארת חדר קטן.
במידה והפנסון מאוים ע"י טורף: מכבה (סוגר את מכסה איבר התאורה) הפנסון את "הפנס" מזנק לאחד הצדדים ומדליק שוב את הפנס, מכבה ומדליק.. בזמן שהטורף מנסה להבין היכן הוא נמצא, הפנסון יכול לברוח שהטורף מסונוור ומבלבל.

איך עובדים איברי התאורה?
לאברי התאורה קוראים PHOTOPHRES . לפחות שני כימיקלים דרושים ליצירת האור. הראשון הוא LUCIFERIN והוא הכימיקל אשר יוצר בפועל את האור, השני ניקרא LUCIFERASE אשר מגבש את הפעולה הכימית בזמן ששני הכימיקלים האלה מעורבבים ביחד בנכוחות חמצן – אור נוצר.
הstick LIGHT הצבאי הוא דוגמא יפה לאיך שני כימיקלים אשר מעורבבים ביחד יוצרים אור.

מסרקנית
כשאנשים רואים לראשונה מסרקנית בדרך כלל הם חושבים שהם פגשו מדוזה, אך זה לא נכון כי מסרקניות שייכות למשפחה אחרת מזו של המדוזות. המשפחה של מסרקניות היא משפחה בפני עצמה המכילה כ- 90 פריטים שכולם הם מסרקניות. המסרקנית היא בעל חיים שקוף ועקב זאת קשה לזהותם וברוב המקרים ניתן לראותם שוחים מתחת לפני המים באזורי החופים. אך ידוע כי ניתן למצוא גם מסרקניות חיים במים פתוחים באוקינוסים ובמעמקי הים. הם ניזונים מיצורים ימיים וצמחים זעירים הנקראים פלנקטון. ישנם מסרקניות קניבליות אשר ניזונות ממסרקניות, חלקן בולעות אותן בשלמות. אלה אשר לא בולעות את טרפן, תופסות את ארוחתם ע"י זרועות צייד דביקות אשר פרוסות במים כמו חכות דייג. המסרקניות אשר בולעות את טרפם בשלמות יכולות לעשות זה ע"י פה אלסטי היכול להיפתח עד גודל המאפשר למסרקנית לבלוע יצורים כמעט באותו גודל כמוה. לכול המסרקניות יש שמונה שורות של "מסרקים" המחלקים את גופם ל 8 בצורה שווה. מסרקים אלו בנויים מסיליה (CILIA) ומשמשות בזרועות שחייה שבעזרתם המסרקנית שוחה במים- המסרקניות הם היצורים הגדולים ביותר המשתמשות בסיליה.
מופע האורות של המסרקנית מורכב ומהמם כאחד. ישנם שני סוגי אורות המאפיינים את המסרקנית, הראשון נקרא אירידיסנס- תופעה מהממת, כאשר אור שמש עובר דרך הסיליה קרני האור נשברים ואור חוזר בשלל צבעים וצורות. אור זה נקרא צבעים פיזיקלים. תופעה זאת ניתן לראות ביום ומי שרואה אותה לא ישכח אותה לעולם. החצי השני של מופע האורות הוא תופעה הקרויה ביולומנציה, הלא היא אור קר הנפלט מבלוטה מיוחדת המייצרת אור-במו דג הפנסון. בלילה שהמסרקנית מרגישה מאויימת "מדליקה" המסרקנית את אורותיה ומופע האורות הלילי מתחיל להפחדת והברחת טורפים.

אלמוגים זוהרים
שאני עובר בחדר חושך אצלנו במצפה אני נפעם כול פעם מחדש מיופיים של האלמוגים הזוהרים. לא פעם מבקרים חוזרים אלינו ומראש מבקשים לראות שוב את תצוגת האלמוגים הזוהרים. בניגוד לשאר היצורים היכולים ליצור ביולומנציה (אור עצמי), האלמוגים הזוהרים חייבים אור על מנת להחזיר אור זוהר. לתופעה זאת קוראים פלורוסינציה. בתוך הריקמה של האלמוגים יש חלבונים אשר יש להם תכונות פלורסנטיות. החלבונים אשר חשופים לאור קולטים את האור ומשחררים אותו חזרה עם אורך גל גבוהה יותר אך בעל אנרגיה נמוכה יותר. החלבונים עושים זאת לניצול של האנרגיה מההפרשים של האור אשר הם מחזרים.
ידוע על דגים אשר מעדיפים לאכול את החלבונים בעלי התכונות הפלורסנטיות וסיגלו לעצמם יכולת לזהות בעזרת אור אינפרה אדום את האלמוגים בעלי החלבונים המיוחדים.
האלמוגים הזוהרים באים בשלל צורות, גדלים וצבעים.

כתב: אביב לוי – המנהל המדעי של פארק המצפה התת ימי

מדוזות
בניגוד למפלצת המיתולוגית מדוזה אשר הייתה מסוגלת להפוך לאבן כל יצור חי שהיא מביטה בו, המדוזה הימית משאירה את הצופה בה חי ולרוב מוקסם מיופייה.
ישנם קרוב ל-200 מינים שונים של מדוזות. אורכם של הקטנות ביותר אינו עולה על סנטימטרים ספורים בעוד שהגדולה ביותר מגיעה למימדי ענק, כאשר גופה מגיע לגודל שמעל למטר וזרועותיה עד לכ -40 מטר.

מדוזות
גופה של מדוזה בוגרת מורכבת מגוף בצורת פעמון מחומר "ג'לי" העוטפת מבנה פנימי אשר ממנו יוצאות זרועות . במרכז הפנימי של הגוף ישנו פה המחובר למערכת עיכול לא שלמה: כניסת המזון והוצאת הפסולת מתבצעות מאותו איבר. כל זרוע מצופה בתאים צורבים הנקראים "נמטוסס" היכולים לשתק או להרוג בעלי חיים אחרים: רוב המדוזות נעזרים בזרועות לאיסוף טרף או להגנה.
בצורתה הבוגרת גופן בנוי מ- 94-98% מים והשאר מלחים, מינרלים וחלבון. אין יצור מעל או מתחת למים הדומה למדוזות. אין להם חוליות, עצמות, לב, מח, עיניים, דם, סנפירים ולא זימים. הם מצוידים בתאי עצבים ושרירים העוזרים להרגיש את הסביבה, את מזונן או לחוש בסכנה ולהגיב בתנועה. רב המדוזות נישאות עם הזרמים באוקיינוסים, בים סוף ניתן לראות את המדוזה הנייחת קסיופיאה.
מזונם של המדוזות נישא בזרמי ענק של האוקיינוסים. בעזרת שלפוחיות הנמצאות בשולי הפעמון מצליחות המדוזות לשמור על שיווי משקל ואיזון. תאי חישה עוזרים להבחין אם היא בעלייה או ירידה ולהבדיל בין חושך לאור. צורתם אינה הידרודינמית דבר ההופך אותם לשחיינים איטיים, אבל מהירות אינה חשובה עקב היותם נשאי זרם הניזונים מפלנקטון.

מחזור חיים ורביה
רוב המדוזות עברו שני שלבים בהם הן משנות את צורתן במהלך חייהם.
שלב ראשון הפוליפ: בשלב זה המדוזה מקבלת צורה של גזע מקובע לקרקעית התופס מזון הנע עם הזרם, או שלבים דומים היכולים לנוע.
בשלב השני המדוזה: בשלב השני המדוזה מקבלת את צורתה אשר רוב האנשים מזהים – גוף דמוי מטריה הנקרא פעמון, שזרועותיה תליות מקצות הפעמון.
המדוזה עוברת ארבע שלבי התפתחות שונים, לאחר כל שלב צורתה משתנה.
ארבעת השלבים הם: פגית צפה, פוליפ ישיב, אופירה מרחפת ומדוזה.
על פי רוב, הזכר משחרר זרע אל תוך עמוד המים ומשם שוחה הזרע לתוך פיה של המדוזה ושם מתבצעת הפריית הביצית.לאחר הפריה וגדילה ראשונית מתפתחת מהביצה פגית המכוסה שערות זעירות ולאחר מכן נודדות הפגיות בזרמי המים עד מציעת מצע קשיח מתאים להתיישבות. לאחר התיישבות מתפתחת כל פגית לפוליפ, הפוליפ ניראה כמו שושנת ים קטנה. לאחר תקופת גדילה של מספר חודשים עד מספר שנים משכפלים הפוליפים את עצמם ויוצרים מושבות זהות הבניות מדסקיות היושבות אחת על השנייה. בשלב הבא משתחררות הדסקיות הנקראות אופיירות אל הים הפתוח, יגדלו זרועות ופה ויהפכו למדוזות צעירות.

אכילה והגנה
הזרועות אצל רוב המדוזות מכוסות באלפי תאים צורבים, חלק מזרועות אלו יוצאות מהפה. תאים אלה בנויים כקפסולה בעלת הדק חיצוני. בזמן מגע עם ההדק משתחרר עוקץ הננעץ בגוף הקורבן ומזריק ארס. במידה והקורבן מתאים לארוחה יכולה המדוזה למשוך את טרפה אל פיה.
למרות שמרבית המדוזות אינן מהוות סכנה לבני האדם. קיימות מספר מדוזות, בעיקר באזור אוסטרליה, אשר יכולות לגרום לפגיעה אנושה ובמקרים קיצונים אף למוות.
בים יצורים רבים הניזונים ממדוזות, בעיקר צבים ודגים.

על התפריט
סלט הכולל מדוזות עם סומסום ושמן סומסום ומדי פעם גם בצל ירוק הוא מנת פתיחה מקובלת במטבח הסיני. גם במטבח הויאטנמי שוקדים על מנות הכוללות מדוזות אך כאן מוסיפים פלפלים חריפים. בקוראיה התבשיל מוגש עם רוטב חמוץ מתוק ובסיס של חרדל.

טיפול של צריבות
צריבה של מדוזה יכולה לגרום לצריבה, פריחה, גירוי ואף לגרום למוות.
לאורך חופי ישראל המדוזות אינן קטלניות ולרוב הפגיעות קלות ומלוות בצריבות ואדמימות של העור. מדוזת הקופסה האוסטרלית היא בע"ח הארסי ביותר בים ואולי הארסי ביותר מעל פני האדמה.
לטיפול נגד צריבות יש שלוש מטרות: מניעה של צריבה של המטפל, להוציא מכלל שימוש את התאים הצורבים וסילוק זרועות במידה והן דבוקות לעור.
בזמן טיפול בצריבות המטפל חייב להימנע מלבוא במגע עם התאים הצורבים ע"י ביגוד וכפפות מתאימים. הוצאת התאים הצורבים מכלל שימוש ע"י שפיחת חומץ על התאים הצורבים על העור. החומץ מנטרל את מנגנון הארס ומונע המשך הזרקת ארס אל הגוף. שאריות של זרועות יש להוריד מהגוף בעזרת פינצטה או מכשיר דומה- יש למנוע פגיעה נוספת של המטפל. בכל מקרה אין לשטוף את אזור הפגיעה במים מתוקים ואלכוהול דבר הגורם לשחרור ארס נוסף אל תוך הגוף.

** בתצוגת החיים בחושך ניתן ליראות את תצוגת המדוזות החדשות-מסוג אורליה
בפארק המצפה התת ימי בחדר תגליות ישנו אקווריום של מדוזת הסוכך ההפוכה, מדוזה בעלת מראה מיוחד אשר חיה חיי שיתוף עם אצות וסרטנים. מדוזה זו חיה על קרקעית הים.
צוות הצוללים מאכיל את המדוזות השונות מדי יום בשעה 11:30.

כתב: אביב לוי – המנהל המדעי של פארק המצפה התת ימי

שני הדברים שאני הכי אוהב בעולם הם ים ושינה.
בשבת שעברה למשל, הייתי בים מהבוקר עד הערב וכשהגעתי הביתה המשכתי אל תחביבי השני שלי והלכתי לישון. כמובן שאצלי לישון זה ממש חשוב: יש לי את השמיכה האישית שלי (אמא אומרת שהגיע הזמן להחליף אותה, אבל אני לא מוותר! היא אצלי מאז שאני זוכר את עצמי, ונקשרנו…) יש לי פיג'מה עם דגים וכשאני נכנס למיטה אני מבקש מכולם לא להפריע ונרדם.
אתמול התעוררתי באמצע הלילה כיוון שנזכרתי בחברים שלי מהים והייתי מודאג!
מה עם כל הדגים, האם הם ישנים בכלל, הם בטח נורא עייפים. המשכתי להתהפך מצד לצד, לא מצליח להירדם, עד הבוקר.
מוקדם בבוקר התייצבתי בחדר של אמא ואבא במיוחד כדי לשאול האם דגים ישנים והאם יש להם מיטות, כמה שעות שינה הם צריכים ובכלל…
אבא לא הבין מה אני רוצה ממנו בשעה כל כך מוקדמת ואמא ביקשה שאתחיל מההתחלה. אבא אמר שזה בגלל הפיג'מה של הדגים ואולי כדאי לקנות פיג'מה חדשה – בלי דגים. הסברתי הכול מהתחלה והוספתי שאני לא מחליף את הפיג'מה או את השמיכה! אמא צחקה…
"יש לי רעיון", הציעה אימא, "למה שלא ניסע לפארק המצפה התת –הימי ונשאל את מירב, המטפלת של הדגים באקווריום". "באמת למה לא?" חשבתי לעצמי.
"שאלה מצוינת", התלהבה מירב "והתשובה היא שכן, דגים ישנים!" "איזה מזל", חשבתי לעצמי. "אבל לפני שאני אספר לך על שינה מתחת למים, אולי כדאי שתסביר לי אתה למה בכלל אנחנו צריכים לישון?" הציעה מירב אבל אני לא הייתי בטוח…. "כל אחד מאיתנו מתעייף בשלב זה או אחר וגם דגים צריכים ללכת לישון מתישהו", הסבירה מירב. "בכל ערב אני נכנסת לנוהל שינה: מתלבשת בפיג'מה, קופצת אל בין השמיכות, עוצמת עיניים ו… נכנסת למצב מנוחה – כלומר נרדמת. כשאנחנו ישנים, גם המערכות בגוף שלנו נכנסות למצב של מנוחה: השרירים רפויים, הנשימה איטית ובקצב קבוע, כמעט שלא זזים ורק מתהפכים מצד לצד. "ממש כמוני", חשבתי לעצמי. "מנוחה היא עניין חשוב מאוד", הסבירה מירב "ואנשים רגילים ישנים בממוצע 8 שעות, זה אומר ששליש מהחיים שלנו מוקדשים לשינה ומנוחה…"
"גם דגים חייבים לנוח", היא המשיכה "ולמרות שרוב החוקרים לא בטוחים עם דגים ישנים שינה עמוקה, או רק מנמנמים, אני אספר לך על כמה דגים שמצאו דרכים מקוריות כדי לנוח.
גם הדגים משתמשים בפיג'מה ובמקומות קבועים שמשמשים בתור מיטה".
"דגים עם פיג'מה?" קפצתי מיד ודמיינתי דג עם פיג'מה ועליה דוגמאות של אנשים. "זאת פיג'מה קצת אחרת", אמרה מירב, "דגים משנים את הצבע שלהם לפני השינה, ברוב המקרים לאדום, משום שאת הצבע האדום קשה לראות בלילה בים. אחת הדוגמאות היפות לשינוי צבע לאדום הוא הכחל סהרוני – דג כחול ששוחה בלהקות ובזמן המנוחה (שינה) הוא משנה את צבעו לאדום.
הדגים מסוגלים לשנות את צבע גופם על ידי כיווץ והרחבת תאי פיגמנט (צבענים) שמצויים בעור, ובמקרה של מוליתן (בינתן) פורסקל, משתנה צבע הגוף מכסוף עם פס צהוב לצבעי אדום ולבן…
הכחל הסהרוני ומוליתן (בינתן) פורסקל ישנים על החול – זאת המיטה שלהם. הפרפרון שחור הזנב, לעומתם, מעדיף לישון בין האלמוגים שמגנים עליו ומסתירים אותו מפני טורפים ליליים. בנוסף למסתור ולזרועות האלמוגים שמשמשים בתור סורגים, משתמש הפרפרון גם בגווני הסוואה כהים! מה שבטוח בטוח…
האמת היא שלא כל הדגים לובשים פיג'מה", המשיכה מירב, "יש דגים שמתכסים בחול, כמו דגי יולית ים סוף,(צריך להיות יולית הכתם )שנוהגים לישון במקום קבוע. לפני רדת ההערב, ניתן לראות היוליות מנקות ומסדרות את אזור השינה שלהן". "ממש כמוך" צחקה אמא והוסיפה: "לפני השינה הכרית השמיכה חייבות להיות במקום…" "אימא… את מביכה אותי", לחשתי לה באוזן וחזרתי להקשיב למירב. "לאחר שהיולית הכינה את מיטתה, היא נכנסת לתוך החול ושם היא נחה
עד אור הבוקר. בגלל שהיולית מוסתרת על ידי החול, היא לא צריכה לשנות צבע בלילה. לפעמים בבוקר כשהיוליות מתעוררות, הן מוציאות רק את הראש מתוך החול כדי לבדוק אם יש סכנה באזור, ממש כמו שאנחנו מציצים מתחת לשמיכה… גם הדורית חצויה משלבת הסוואת צבע עם מסתור: כוכים, סדקים ואפילו ספוגים (שהם בעצם בעלי חיים שמזכירים אלמוגים) בהם היא מסתתרת בזמן השינה. לילה טוב, אני מאחלת לה כשאני יורדת לצלילות בלילה…" ואני קצת מקנא – גם אני רוצה לצלול בלילה.
"לדגים הטורפים ששוחים בשעות החשיכה יש עיניים גדולות וחוש ראיה מפותח", הסבירה מירב. "אבל ציד בלילות חשוכים אינו פשוט והטורפים חייבים להיעזר גם בחוש הריח. דגים רבים מצאו פתרון גם לבעיה הזאת והם פשוט נועלים את עצמם בתוך שק שינה! מסתבר שדגים מסוימים, כמו התוכינון, נוהגים להפריש מהפה שלהם ריר מיוחד – עד שנוצרת 'בועה מבודדת' מסביב לגוף שלהם. הבועה המבודדת משמשת את דגי התוכינון להסוואת-ריח משום שהריח וההפרשות שנפלטים מהדג בזמן השינה לא יוצאים משק השינה ולא נקלטים על ידי הטורפים.
גם דג הנקאי משתמש במעין שק שינה, כל לילה באותו מקום. בבוקר כשהנקאי מתעורר, הוא מרחיק את שק השינה מהאזור כדי שאף אחד לא יגלה את מקום מחבואו הלילי.
חשוב לזכור שדגים רבים משתמשים באלמוגים למסתור בזמן שינה ולכן פגיעה באלמוגים משפיעה מאוד על הדגים, שנותרים חסרי הגנה מפני טורפים".
מירב הזמינה אותנו לרדת איתה למצפה התת ימי כדי לראות איך הטורפים של הלילה נחים ביום. במערות מסביב למצפה ראינו זהרונים, דקרים ואפילו חכליל דמדומים שישנו ולא זזו, כמעט. אל הטורפים האלה אף אחד לא מעיז להתקרב! הם לא צריכים לשנות צבע, להתחפר או להסתתר בתוך שק שינה והשימוש בכוכים ומערות מספקים שקט יחסי ומפחיתים את כמות האור. עוד מעט כשהחשכה תרד, הם יפקחו את העיניים ואת הנחיריים ויצאו לחפש את אותם דגים ישנים.

כתב: אביב לוי – המנהל המדעי של פארק המצפה התת ימי

רבים שומעים על בקיעות צבי ים אצלנו בפארק המצפה התת-ימי, אך מעטים יודעים את הדרך המורכבת המהווה חלק מתהליך אשר את תחילתו קשה לצפות ואת הצלחתו של השחרור נדע רק בעתיד. כאחד מברי המזל הייתה לי הזדמנות לקחת חלק פעיל בכל השלבים של דור חדש במצפה. מהכנה לרבייה ועד המפגשים החטופים בים הפתוח.
אנו נלווה את צב 5 אדום (הסיבות לשמות יוסברו בהמשך).
תאריך בקיעה 28.8.1999
משקל בזמן בקיעה 17 גרם.
אורך שריון 4.2 ס"מ
רוכב שריון 3 ס"מ
מצב בריאות : תקין

ראשיתו של התהליך הוא בתחילת השנה-פברואר 99. כהכנה לעונת החיזור אנו מבודדים את זכריה, הלוא הוא צב ים קרני זכר. זכריה חי במשך השנה בבריכת הצבים הבוגרים. את הבריכה חולקים איתו גם הנקבות הקרניות. הבידוד מתבצע על מנת לגרום לשינוי של התייחסות ע"י בידוד אשר גורם למעין "געגוע" של הזכר אל הנקבות. בזמן זה אנו בודקים את החול במרכז האי של בריכת הצבים הבוגרים. מרכב החול חשוב ביותר. להרכב החול תפקיד מרכזי בזמן חפירת הקן ע"י הצבות -החול חייב להיות לח במידה מסוימת, כדי שהאמהות לעתיד יוכלו לחפור קן ולהטיל את ביציהן.
השלב השני הוא לאורך זמן הדגירה. לחות, צפיפות, הרכב ומליחות הם חלק מהפרמטרים אשר קובעים את מצב החול.
לאחר הכנסת זכריה לברכתו החדשה, נבדק מצב החול. החול לא מתאים ולכן יש צורך בהחלפתו.
לאחר חודשיים של בידוד והחלפת החול באי, מוכן זכריה לחזור אל הבריכה הראשית אל הנקבות. ביום החזרה אני חושש- האם חודשיים בבידוד הספיקו? האם הנקבות מוכנות לרבייה?.
הצב הקרני חי בטבע בטריטוריות קבועות כשכל נקבה חיה בשטח של מספר קילומטרים בודדים לאורך השונית. על כל מספר "חלקות" של נקבות שולט זכר אחד.
תהליך הרבייה מתחיל באביב, כשהזכר מפרה את הנקבות בטרטוריה שלו. את ההבדל בין זכרים לנקבות ניתן לראות בצבים בוגרים בקלות לפי אורך הזנב,זנב קצר-נקבה , זנב ארוך-זכר. אצל צבים צעירים לא ניתן להבדיל בין זכרים לנקבות ע" ראיה. הסיבה היא שבגרות מינית אצל צבים לוקחת בין 5 ל7 שנים ורק אז אפשר לראות את השינוי בזנב. במקרים קיצונים ניתן לבצע בדיקת דם לזיהוי המין.
הרגע הגדול הגיע וזכריה מוכנס חזרה לבריכה עם הנקבות ולא מבזבז אף רגע. כמו אחוז אמוק וללא שום מעצורים הסתער זכריה על הצבה טייסון נשך את צווארה אך אין חשש, זהו חלק טבעי מחיזור ורביה. (טייסון קיבלה את שמה לאחר נשיכת אוזנו של גדי הצוללן, זמן קצר לאחר שהמתאגרף מייק טייסון נשך את אוזנו של איונר הוליפירד). בשלב זה "התיישב" זכריה על גבה של טייסון כשהגפיים הקדמיות חובקות את שריונה הקשיח ליד הצוואר. רגליו האחריות מחבקות את צדדי השריון וכך כשהוא דבוק על שריונה מתחיל את הרבייה. בזמן זה חייבת הנקבה לסחוב את הזכר אשר כל תשומת ליבו היא לרבייה ולא לשחייה.
הצבים הקרניים שיכים למשפחת הזוחלים הימיים, אשר מבלים את רוב חייהם במים. הצבים נושמים אוויר מעל פני המים דרך הפה ולכן חייבים הם לעלות לפני המים לנשום כל מספר דקות. יכולת עצירת הנשימה של צבים מעניינת ובזמן מנוחה יכולים צבים לעלות לנשום רק כל חצי שעה. בזמן פעילות מואצת כצייד או רביה חייבים הצבים לעלות לנשום לעיתים קרובות יותר. כך ללא שום פרטיות כאשר כולנו מאושרים וצופים סוחבת טייסון את זכריה על גבה לארבעת השעות הקרובות.
במעקבים בימים הבאים שומר זכריה על כושרו וחוזר ומפרה את שאר הנקבות בבריכה.
בשלב זה לא ניתן אלא לחכות עד עונת הטלת הביצים. תקופת ההמתנה יכולה להיות בין מספר שבועות למספר חודשים, בגלל יכולתן של הנקבות לשמור זרע וכך הפריית הביצים מתבצעת לפי מוכנות הנקבה ולא תמיד בזמן רביה.
במשך החודש הקרוב אנו בודקים את מצב החול על בסיס יומי. אנו מרטיבים את החול באי מדי פעם ע"מ לשמור את לחות החול ברמה הנדרשת. בנוסף אנו מגרפים ע"מ להחליק את החול מדי יום וכך ניתן לעקוב אחר הצבות עם עולות אל אי ואם חופרות קנים.
בזמן זה אני מנסה לחפור בעזרת הידיים קן בגודל ובעומק של הקנים של הצבים, זוהי דרך מעולה לדמות את ניסיון הנקבות לחפור. חפירת הקן בעזרת הידיים עוברת בהצלחה שכן הצלחתי בקלות יחסית אזי בנקבות תצלחנה.
"טייסון חופרת"-הודעה בהולה אותה אני מקבל בזמן ארוחת הצהריים, אני עוזב מיד לכיוון בריכת הצבים הבוגרים. אכן טייסון עסוקה במרץ בחפירת קן במרכז האי. חפירת הקן דורשת מאמץ רב. בטבע נקבות בוגרות לא תמיד מצליחות לחזור אל הים לאחר ההטלה-עקב המאמץ הן תשושות ובמקרים בודדים הן לא מצליחות לחזור לים ובסוף מתות. אצלנו דבר זה לא קורה מפני שאנו יכולים לעזור לנקבה לחזור למים.
אנו צופים בטייסון חופרת בעזרת הרגליים האחוריות את הקן כשכל פעם רגל אחרת משמשת כמעין כף המוציאה חול מהגומה החדשה. לאחר שעה של חפירה טייסון מפסיקה את בניית הקן (עייפות או אי שביעות רצון ממצב החול?). אחרי 10 דקות של צפייה מורטת עצבים-בינגו הטלת הביצים מתחילה, אני מאושר ומציץ מרחוק על הקן אשר מתמלא לאט לאט ביצים. בהתחלה יוצאות הביצים שניים שניים ולאחר מכן אחד אחד. בסוף אני מציץ ורואה קן מלא ביצים בין 55 ל-60. עם סיום ההטלה מכסה טייסון את הקן, מהדקת ומטשטשת את אזור ההטלה על מנת למנוע מטורפים פוטנציאלים לזהות את מיקום הקן. טשטוש הקן דומה לילד המשחק בארגז חול-חול נזרק לכל כיוון.
שלב הטשטוש הסתיים וטייסון עוצרת ומנסה לאגור כוחות אחרונים לחזרה למים. ואכן לאחר 10 דקות מנוחה זוחלת טייסון אל שפת הבריכה וחוזרת למים. בשלב זה סיימה טייסון את תפקידה כאם ולא יהיה לה קשר עם הקן או הצבונים הצעירים בעתיד. כעת אנו מסמנים את מיקום הקן למעקב עתידי.
במשך החודשיים הבאים מקבל הקן את החום הדרוש להתפתחות הביצים מהשמש, כך שהשמש בעצם דוגרת על האי. זמן ההטלה חשוב ביותר וצריך להתבצע בתחילת הקיץ על מנת להבטיח חשיפה של הקן לשמש בתקופה החמה ביותר. אצלנו באילת העונה החמה היא ארוכה במיוחד ולכן חשיבות זמן ההטלה אינו חשוב כמו במקומות אחרים בעולם. במקומות אלו "פספוס" של מספר ימים בודדים יוביל ברוב המקרים לקן אשר לא יבקע.
בשבועיים הבאים עולות שאר הנקבות לאי, חופרות, מטילות, מכסות וחוזרות למים.
שוב אנו נדרשים לסבלנות וקשה לי לחכות עד עונת הבקיעה.
לקראת תחילת עונת הבקיעה אנו מכינים את האי לבקיעות. גדר נמוכה נבנת מסביב לאי בכדי למנוע מהצבים החדשים להגיע לבריכה.
שומר הלילה נכנס לכוננות בקיעה ואת רוב זמנו הוא מבלה במעקב על האי.
טלפון בשעת חצות מעיר אותי, שאול השומר:"יש צבים יש צבים" צועק שאול לתוך הטלפון, אני מתעורר מיד וצועק "יש" ארוך ומעיר את אישתי-יש צבים יש צבים חוזר על הודעתו המשמחת של שאול השומר. ללא שום עיכובים אנו נוסעים לכיוון המצפה התת ימי ומיד אוספים את הצבונים למיכל מיוחד שהוכן מראש. לאחר ספירה נאספו 43 צבים חדשים. פריצת הצבים מהקן החוצה מתבצעת בו זמנית ע"י כל הצבונים. הראשונים שבוקעים מהביצים עולים לחלק העליון של הקן וממתינים במעין נקודת המתנה עד אשר מצטרפים כל הצבים ופורצים החוצה ומיד מחפשים את הים. הסיבה להתנהגות זאת היא חשש מטורפים פוטנציאלים רבים ביבשה ובים (ציפורים, סרטנים, יונקים קטנים ודגים הם רק חלק מטרפיהם).
היציאה מהקן בו זמנית ע"י כולם מבלבלת את טורפיהם ומגדילה את סיכוי ההישרדות שלהם. ממחקרים ותצפיות שנעשו בטבע רק אחת מכול אלף ביצים יגיע לבגרות. אנו מאושרים ועייפים וחוזרים הביתה.
למחרת, דבר ראשון אני חופר את הקן באי. לפעמים צבונים לא מצליחים לצאת החוצה עם שאר הצבים.
אני חופר בזהירות ומגלה בין קליפות הביצים צב אחד אשר בקע מביצתו אך לא הצליח לצאת מהקן. אני מצרף את הצב אל אחיו. אנו מתחילים בטיפול של הצבונים. ראשית יש לסמן את הצבים החדשים על מנת שנוכל לעקוב אחריהם ברמה אישית. סימון הצבים מתבצע בעזרת לק ציפורניים. לצבים יש שריון קשיח המגן עליהם. שריון זה בנוי מ13 לוחיות המסודרות בצורה קבועה (מעוין). בעזרת סימון של לק על לוחית מסוימת בצבע מסוים מקבלים הצבים את מספרם (שמם) בין אחת לשלוש עשרה עם תוספת של צבע. הצב שהוצאתי בחפירה מהקן קיבל את מספרו-5 אדום. בזמן הסימון אנו בודקים את הצבים בדיקה כללית: עור, עניים, מצב ציפורניים (לצבים קרניים יש שני ציפורניים על כל אחת מהזרועות הקדמיות העוזרות בחיתוך אוכל גדול מדי) ומצב זנב הם חלק מהבדיקה. לאחר הסימון אנו שוקלים את הצבונים ומעדכנים במחשב את הנתונים למעקב יום יומי. שקילת הצבים מספקת את הנתונים המרגיעים, שכל הצבים בגבולות המשקל התקין בין 16 ל21 גרם.
בימים הראשונים הצבים עדיין ניזונים משאריות של שק חלבון המלווה אותם מההטלה. אנו מעבירים את הצבונים למיכלי גידול כאשר כל צב נמצא במיכל ניפרד. הדבקה במחלות ונגיסות הדדיות הם הסיבות הישירות לבידוד. בכול מיכל יש כניסת מים נפרדת. כעבור מספר ימים מתחילים הצבונים לאכול מידינו. מזונם הוא תערובת מיוחדת של דגים וחסרי חוליות מעושרים בויטמינים ושמן דגים. האכלה מתבצעת עם פינצטה שלוש פעמים ביום ובעזרת טבלה מיוחדת אנו מסמנים את האכלות. בעזרת טבלה זאת אנו יכולים לזהות בעיות מוקדם ולטפל בהם. וכן לעקוב באופן שוטף ואישי אחר הרגלי האכילה, והתפתחותם של הצבונים.
בהגיעם לגיל 4 חודשים לערך, מועברים הצבים הצעירים אל בריכות גידול משותפות. בבריכות גידול אלו המעקב האישי נמשך ומתאפשר הודות לסימונם. נמשכות שקילות ברמה שבועית. וסוג המזון השתנה. התערובת מפנה מקום לחתיכות דגים, מדוזות וחסרי חוליות המוגשים על משטח בבריכה עצמה. דרך האכלה זו למדים הצבים לצלול ולהשתמש בציפורניהם בחיתוך מזונם. בבריכה משותפת זו יבלו הצבים כשנה עד אשר ישוחררו לים.
בשנים האחרונות אנו עדים לירידה דרסטית במספר הצבים במפרץ. פארק המצפה התת ימי בשיתוף רשות שמורות הטבע יזם פרויקט גידול ושיחרר של צבי ים קרניים למפרץ אילת.
ההכנות לשחרור הצבים החלו. התרגשות, צפייה, חששות ותחושת סיפוק עוטפים את הצוות. לכל צב מוזרק שבב אלקטרוני באחת מרגליו האחריות אשר ילווה את הצב למשך חייו ויאפשר זיהוי בעתיד בעזרת קורא שבבים. הצבים נבדקים בצורה יסודית לפני השחרור. רק הבריאים ביניהם ישוחררו לים הפתוח. הסימון החיצוני בגב השריון מודגש ע"מ לאפשר זיהוי מרחוק.
עונת האביב היא בדרך כלל עונת המדוזות וצבים צעירים ניזונים ממדוזות. תיאום השחרור לעונה זאת מבטיח לצבים הצעירים סביבה עשירה במזון בתקופת ההסתגלות הראשונית.
הרגע הגדול הגיע. אספנו את הצבים באמבטיות מיוחדות והעמסנו אותם על ספינת "פנינת האלמוגים" השחרור נקרא "יש לי צב בים". השחרור התבצע בשלושה מוקדים במפרץ, בשמורת האלמוגים סמוך לפארק המצפה התת ימי, אזור קצצא, וחופי ירדן.

בנקודות השחרור נכנסים לים צוות הצוללנים של פארק המצפה התת ימי. הצוות עוקב באופן אישי אחר כל צב וצב מתחת לפני הים. בנקודת השחרור האחרונה בירדן שיתפנו את הגופים הירוקים מעקבה בשחרור, שכן אנו חולקים מפרץ אחד.
סה"כ שוחררו כ-90 צבים צב 5 אדום שוחרר במשקל 3.150 קילו בחוף הסמוך לפאק המצפה התת ימי.
כעבור 7 חודשים דרכינו מצטלבות- לאחר תצפית בחוף השמורה נתפס צב 5 אדום והובא למצפה לבדיקה. משקלו של צב 5 אדום 4.250 קילו ומצב בריאותו תקין. לאחר הבדיקות שוחרר הצב לים.
למפגש זה נוספו עוד ארבעה מפגשים כאשר האחרון בהם התרחש במאי 2004 , צב 5 אדום שקל 7.5 קילו. ובכול המפגשים נמצא בחוף שמורת האלמוגים. לכן קיבל את כינויו "צב השמורה". בצלילותיי במפרץ אני מוצא עצמי מחפש את 5 אדום אפילו למפגש חטוף.
צבים קרניים נמצאים בסכנת הכחדה עולמית. דיג, זיהומים, פגיעה באזורי קינון וירידה באיכות המים הם הגורמים המרכזיים להיעלמותם. שקיות ניילון הדומות למדוזות נאכלות בטעות ע"י הצבים וגורמות לחסימות במע' העיכול. חסימות אלו עלולות להוביל למוות. על ידי שיתוף פעולה בשמירה על ערכי הטבע נבטיח המשך קיומם של הצבים במפרץ אילת לדורות הבאים.

פרויקט גידול ושחרור צבים קרניים מתבצע בשיתוף רשות שמורות הטבע.

כתב: אביב לוי – המנהל המדעי של פארק המצפה התת ימי

בעלי החיים הארסיים הינם חלק בלתי ניפרד מהחיים בשונית. מסביב לשעון מתנהלת מלחמת קיום תמידית. בשנים האחרונות אנו עדים לירידה משמעותית בכמות ובמספר המינים השונים של דגים וחסרי חוליות. במלחמה זאת על קיום האיזון מופר וכן בעלי החיים הארסיים אינם חסינים. בהשוואה לאבני דומינו הקורסים אחד אחרי השני גם החיים בים בסכנת הכחדה וכאשר החל התהליך, קשה מאוד להפסיקו באמצע.
די בהיעלמותו של מין אחד ויחיד, דג או חסר חוליות בכדי להשפיע על שרשרת מזון שלמה. דבר אשר תוצאות הרות אסון על המערכת האקולוגית כולה.

בטבע ידוע כי היכולת להגן על עצמך – עניין של חיים או מוות.
מהירות, כוח, הסוואה, הטעיה ותחכום אלו חלק ממכלול תכונות אשר בעזרתם בעלי חיים ימיים שורדים. אך ליצורים אשר אין את התכונות הללו יש את הארס.
בעולם יש כ-1000 בעלי חיים ימיים ארסיים. נושא בעלי חיים הארסיים תמיד היו אפופי מסתורין, שמועות, הגזמות ופנטזיה.
בהזדמנות זאת ננסה לעשות קצת סדר בנושא עתיק זה. כבר לפני 3600 שנה ניסו המצריים למצוא טיפולים נגד ארס של בעלי חיים ארסיים וגם ניסיון לתאר חלק קטן מהיצורים אשר אחראיים לפגיעות אלו.

כילד אילתי אני זוכר את הפעם הראשונה שרציתי להיכנס למים. הורי הכריחו אותי לנעול סנדלים, כמובן שכעסתי והרי עוד לא הכרתי את הסכנות האורבות ל"רגלים יחפות".

החרוט ים – Conus textile
אצל רוב בעלי החיים הארסיים, הארס הוא נשק להגנה בלבד. החרוט ים, חילזון יפיפייה הוא אחד מיוצאי הכלל המסוכנים ביותר, חרוט הים משתמש בארס שלו לשתק את טרפו לפני אכילתו. הארס נמצא בבלוטת ארס אשר מחוברת ע"י צינור לחץ-הצלצל אותו החילזון יורה מחדקו לעבר טרפו. החיצים נוצרים בתוך שק מיוחד ונאגרים בקדמת השק מוכנים לירי. החרוט יכול לירות בכל פעם חץ אחד ובו בזמן חץ חדש נכנס לעמדת ירי. בזמן פגיעה קצה הצלצל נשבר והארס מתוכו מבעבע אל תוך הקורבן.
לעולם לא אשכח את הסיפור על הבחור המסכן אשר לא הכיר את החרוט הארסי שראה אותו לראשונה. כל מה שהוא רצה זה מזכרת יפה מים סוף, ואסף את החרוט לתוך בגד הים שלו. מיותר לציין את הכאב והמבוכה על פניו שנכנס לחדר מיון וניסה להסביר את הליכתו המוזרה.

זהרון הדור – Pterois miles
זהרון הדור הנקרא גם דג-שמש הינו טורף יפיפה וכשמו כן הוא-הדור.
דג זה טורף פעיל לילה בעל 13 קוצים חדים מאוד בגבו, בתוך כול קץ יש בלוטת ארס.
בזמן לחיצה על הקוצים (בליעה ע"י טורף או נגיעה ע"י אדם) משתחרר ארס מבלוטת הארס שבהקוצים אל תוך הגוף הפוגע.
הארס גורם לכאב חד, לעיתים אף לבצקת, אך השריה במים חמים מפרקת את הארס. כשהזהרון מזהה סכנה הוא זוקר את הקוצים אל מול הסכנה ומוכן לאימות אפשרי.
הזהרונים הם בעלי צבעים עזים יפיפיים אשר ניתן לראות מרחוק וע"י צבעים אלו אשר מבליטים גם את הקוצים,מודיע הזהרון לכולם אני ארסי –כדאי לכם לחפש טרף במקום אחר.

שפמנונית ארסית – Plotosus lineatus
דג נדיר השוכן בדרום מפרץ אילת –שפמנונית ארסית, המגיע עד לכ-32 ס"מ.
כצעירים חיים בלהקות של מאות ובבגרות חיים כבודדים ולעתים בלהקות של עשרות. לשפמנונית הארסית קוץ ארסי על כל מכסה זימים וכן קוץ נוסף ארסי על סנפיר הגב (הראשון).
הארס נמצא בקצה הקוץ וגורם לכאבים עזים. בשנים האחרונות נמצאו מספר דגים אלו בים תיכון.

הסיכן – Siganus rivulatus
הסיכן- ובשמו העממי "ארס" דג נפוץ, צמחוני בעל שורת קוצים על גבו כאשר בזמן נגיעה (בדרך כלל בנסיון להורדה מחכה) הקוצים המצופים בריקמה ארסית חודרים לגוף הפוגע.

חבטן הספירים (חתול ים) Taeniura lymma
חתולי הים שייכים למשפחת בעלי הסחוס וקרובים של הכרישים.
בבסיס הזנב נמצאים עד שלושה קוצים ארסיים. בזמן סכנה חתול הים מסובב את הזנב כך שהקוצים בולטים וניראים לעין.
קוצים אלה ארסיים במיוחד ובזמן פגיעה נשבר קצה הקוץ הרעיל ונשאר בגוף הפוגע.
פגיעה זו עלולה לגרום לכאבים עזים, נמק ודלקות עקב השארת קצה הקוץ בגוף. חתולי הים ביישנים ויעדיפו לברוח מסכנה ולא להשתמש בקוציהם.

אלמוגי אש – Millepora dichotoma
אלמוגי אש ממערכת הנבוביים הינם הידרתיים צורבנים ולא אלמוגים אמיתיים. אלמוגים אלו נמצאים בשוניות במים רדודים ומצוידים בתאי צריבה אשר משמשמים לשיתוק טרפם. את שמו-אלמוג האש, הצדיק "אלמוג" זה בכך שבעת נגיעה בו חשים תחושת צריבה\כוויה חזקה. במקרים קיצוניים יווצרו שלפחיות.

המדוזה – Cassiopeia
מדוזת הסוכך ההפוכה או הקסיופיאה חיה בלגונות רדודות.
לקסיופיאה יש תאים צורבים הנקראים נמטסיסט (Nematocysts), כשהקסיופיאה מרגישה מאוימת מיד משחררת תאים צורבים למים. התאים הצורבים (נמטסיסט) בנויים כקפסולות בעלות "דלת" ומחוץ ל"דלת" ישנו מעיין הדק אשר בנגיעה פותח את הדלת ולחץ דוחף את הקוץ ומשחרר את הארס לתוך הגוף המאיים.
בפגיעות אלה לא תמיד כל הנמטסיסט נפתחים ורצוי לשפוך חומץ (מנטרל) על האיזור הפגוע ע"מ למנוע מהתאים שלא נפתחו להפתח.

שלפוחיתן (קיפוד) ארסי-Asthenosoma varium
גם אצל קיפודי הים ניתן למצוא מנגנוני ארס. שלפוחיתן ארסי כשמו הוא, קיפוד ים עם צבעים עזים בעל ארבע סוגי קוצים- הקוצים הראשונים- שהם גם הקצרים יותר, משמשים להגנה, בסוף קוצים אלו נמצאות שלפוחיות הארס, הקוצים היחידים בעלי ארס. לא החדירה של הקוץ-כואבת אלא הארס אשר מוזרק.
קוצים שניים מהווים עזרה בהסוואה ומשמשים כמוטות אחיזה, בעזרתם השלפוחיתן יכול לכסות עצמו.
קוצים שלישיים משמשים לעזרה בהליכה.
קוצים אחרונים משמשים לקיבוע הקיפוד בתוך כוכים, שם מסתתר במשך שעות היום.

גלילן כתום Sp . Dendrophyllia
אלמוג יפיפה זה הוא כנראה האלמוג המצולם ביותר בעולם, די במבט אחד כדי להבין למה. הגלילן משתמש בתאי צריבה על מנת להגן על עצמו וכן לטריפה. בניגוד לאלמוגים אשר צריכים אור על מנת להתקיים, הגלילן אינו זקוק לאור ואת כול מזונו הוא חייב לטרוף. בזרועות הצייד יש אשכולות של תאי צריבה- בעזרתם צד הגלילן את טרפו. בזמן מגע נפתחים תאי הצריבה ולוכדים את מזונם. בשעות הלילה פורש האלמוג את זרועות הצייד וצד זואופלנקטון.

לסיכום
בעלי החיים הימיים הנושאים את הארס משתמשים בו הן לתקיפה והן להגנה, הינם מרובים ומנגונני הארס שלהם מורכבים ומעניינים כאחד.
לעיתים דג\ אלמוג הנראים תמימים לעין עלולים לגרום לתחושת כאב וצריבה.
על מנת להימנע מפגיעות אלו ואחרות עלינו לזכור שאנו האורחים בים ואל לנו להפר את שלוותם ע"י נגיעה.

כתב: אביב לוי – המנהל המדעי של פארק המצפה התת ימי

01 יול

אביב לוי, המנהל המדעי מתארח בתוכנית יום חדש עם דן שילון וטלי מורנו, מדבר על כרישים. האם הייתם צוללים אתם עם כרישים? איתמר לוי, בן ה-6, הילד הצעיר ביותר בארץ צלל עם כרישים ואפילו…. נהנה מזה. אביב לוי, המנהל המדעי של פארק המצפה התת ימי הוזמן לתוכנית הבוקר – יום חדש, בערוץ 2, בהנחיית דן […]

דני קושמרו קפץ לביקור במצפה התת ימי ונכנס לצלול עם הכרישים.
מה מפחיד אתכם יותר?
דבורים או כרישים?
תופתעו לדעת שמעקיצת דבורים מתים בשנה הרבה יותר אנשים בעולם.
אנשי יונט התכנסו בשל ירידה משמעותית ומדאיגה של מספר הזנים של החיה המופלאה – הכריש.
במהלך ביקורו באילת נוצל דני קושמרו כדי להעלאת המודעות לגביי הכרישים.
האדם אינו מזונו של הכריש, ברוב ההתקפות של כרישים מקורם בטעות בזיהוי:
הכריש בעזרת מערכת חושים מהמשוכללות בטבע מזהה הכריש את טרפו לפני שהוא רואה אותו בעזרת: תנודות, הפרשות, ריחות, מעגלים חשמליים וכדומה.
הכריש ניזון מבעלי חיים פצועים וחולים וכך משמש כסניטר של הטבע. תקיפת אדם משמע טעות בזיהוי. צורת שחייתו של האדם ניראת לכריש כמו שחייה של חיה פצועה ולכן הוא תוקף.
דני קושמרו התבקש לבדוק האם תאוריה זו נכונה.
לאחר תדריך קצר על התנהגות נכונה בסביבה שורצת כרישים הוכנס דני לבריכה כדי לבדוק כיצד יגיבו הכרישים. להפתעתו של דני אך לא של המטפלים הכרישים הפגינו אדישות לגביי היצור החדש שנכנס לבריכה שאותו זיהו כלא מזון.

01 יול

המצפה התת ימי באילת הוא התגשמות של חלום, חזון ושילוב של מציאות. בואו להכיר מקורב את אנשי החזון, מוריס קאהן, דיויד פרידמן והשותפים להקמה והעשייה לפרויקט היחודי והמיוחד מסוגו בארץ ובעולם. והמנהל המדעי העולמי – אהרון מירוז שהצטרף ב-1975 לבניית פרויקט זה. בואו להכיר מקרוב את האנשים והחזון. חילוץ מחבטן ספירים – מחבטן ספירים אשר […]

01 יול

אביב לוי, המנהל המדעי מתארח בתוכנית יום חדש עם דן שילון וטלי מורנו ומדבר על דג ארסי שהגיע למימי הים התיכון וכמו כן, על סוסוני הים. לאחרונה נצפה בים תיכון דג מסוג אבנון מגושם. זהו התצפית הראשונה של דג זה באיזור הים התיכון. הגעתו של הדג משפיעה באופן מידיי וקיצוני על האיזון של העולם התת […]

01 יול

אביב לוי, המנהל המדעי מתארח בתוכנית יום חדש עם דן שילון וטלי מורנו, ומדבר על הכלובים הנטושים ורשתות הרפאים בים סוף. אביב לוי המנהל המדעי של פארק המצפה התת ימי מספר על בעיית המלכודות במפרץ אילת. במפרץ אילת קיימות מלכודות ורשתות נטושות בים. מלכודות אלו מהוות מלכודות מוות לאלפי בעלי חיים במפרץ. בעל חיים שנלכד […]