שונית האלמוגים היא המרכז והבסיס של המערכת האקולוגית של האוקיינוסים הטרופיים. ללא שוניות לא היה קיים בכלל עולם עשיר ומופלא זה.
התלות בשונית היא לא רק מתחת למים, גם מעל למים השונית היא הבסיס הפיזי שעליו בנויות מדינות שלמות. כמו כן, ללא השונית לא היה קיים השטח הפיזי שנוצר על השוניות שעליהם הקימו בני האדם עולם עשיר בתרבויות ולעיתים גם המורשת החברתית והדתית היא תוצר של החיים במים-השונית. מדינות אחרות מכילות שוניות אלמוגים גדולות ומורכבות אשר מפרנסים מדי יום מיליוני אנשים.
שפע השונית הטרופית הוא הבסיס של החלבונים בתפריט היומי של עשרות מיליוני אנשים. בנוסף מספקת השונית שובר גלים טבעי השומר על קו החוף.
את רוב השוניות ניתן למצוא בעיקר במדינות עניות, וכך מיליוני אנשים ממדינות עשירות מטיילים ונופשים במדינות עניות כלכלית, אבל עשירות בשוניות אלמוגים.
החשיבות הכלכלית של שוניות האלמוגים גבוהה מאוד, ולעתים היא גם הבסיס של רוב הכלכלה המקומית והכנסת כסף זר.
שונית האלמוגים הן ממערכות החיים העשירות והמורכבות ביותר בעולם. הן הבית של לא פחות ממיליון מינים של יצורים חיים-צמחים, דגים, תולעים, צדפות ועוד, המקיימים ביניהם מערכות יחסים סבוכות. אבל יצור ימי אחד בולט בחשיבותו בבניית השונית – פוליפ.
גופם של האלמוגים נקרא פוליפ, והם מפרישים סביב עצמם שלד גירני הדומה לסלע. סלע/שלד זה הוא המפתח לכל השוניות בעולם.
על רוב שוניות האלמוגים בעולם מאיימת סכנה להישרדותן. חלק מהן אף בסכנת הכחדה ממשית ! למרות שיש גם איומים טבעיים, הסכנה הגדולה ביותר אשר מאיימת על שונית האלמוגים היא הפעילות שלנו- בני האדם. אבל לא מאוחר לעזור לשוניות.
מוגשת רשימה של נושאים אשר בה כל אחד יכול לעזור:
1. לתמוך בעסקים העוזרים בשמירה על השונית.
2. לא להשתמש בחומרי הדברה בעלי תוספים כימיקלים (חלק גדול מחומרים אלו מגיעים בסופו של דבר אל הים או מקורות המים שלנו.)
3. התנדב למבצעי ניקיון מעל ומתחת למים.
4. בזמן ביקור בשונית האלמוגים הקפד על כל חוקי העזר המקומיים.
5. הפץ את השמועה: ניתן להציל את השוניות.
6. הפוך לצרכן מודע, אל תהיה חלק מהתעשייה העולמית של מזכרות ימיות.
7. אל תזהם !!! גם לכלוך על היבשה מגיע בסופו של דבר לים.
8. למחזר, על ידי כך פחות זבל מגיע לים.
9. חסוך במים.
10. דווח על כל פעילות לא חוקית הפוגעת בחופים ובשוניות, הגופים האחראים לכך זקוקים לכל זוג עיניים נוסף.
11. שמור על הניקיון, זה לא בושה לאסוף זבל של אחרים.
12. בזמן ביקור בשוניות מסביב לעולם השתמש במדריכים מקומיים.
13. אל תעגון על השונית, השתמש במצופים המיועדים לעגינה.
14. בזמן צלילה לא לגעת, לא להרחיף חול ולהשאיר את השונית נקייה.
15. התנדב לארגונים המסייעים בשמירה על השונית.
16. תמוך ביצירת שמורות טבע.
17. חנך את עצמך, למד ולמד איך אפשר לעזור בהעברת חוקים השומרים על השונית.
מדו"ח המילניום עולה, כי בעשורים האחרונים נהרסו 20% משוניות האלמוגים, והסיכוי להתאוששותן בלתי סביר. בנוסף לכך, 70% משוניות האלמוגים מדורדרות במידה זו או אחרת, בייחוד באזור הקריביים ובחלקים של דרום מזרח אסיה. תהליך הדרדור החמור ביותר מתרחש במדינות המתפתחות, שבהן נמצאות רוב שוניות האלמוגים.

כתב: אביב לוי – המנהל המדעי של פארק המצפה התת ימי

01 יול

האם תהיתם פעם איך דגים מצליחים לשמור על ציפה במים במשך היום ועדיין לשמור על אנרגיה כדי לדאוג לכל צרכיהם? גוף חסר משקל או מאוזן נכון במים דורש מינימום אנרגיה כדי לשמור את עצמו בעומק, בגלל שגוף חסר משקל דורש פחות אנרגיה לתנועה מתחת למים מאשר גוף בעל משקל. עקב סיבות אלו דגים רבים פיתחו […]

פגישתי הראשונה עם דג הפרפרון הייתה במעבדה במסגרת סמינר קיץ. שכב לו דג יפיפה בתוך צנצנת פורמלין מהודר בצבעים מדהימים קפוא בזמן לתצוגה של הידור צבעיו לעד.

עד לאותה פגישה לא ידעתי שפרפרים חיים במים, אך צבעיו הסגירו את מקור שמו הלוא הם הפרפרים היבשתיים.
הפרפרים היבשתיים חיים תקופה קצרה, הרבייה מתבצעת לאורך עונה אחת בלבד. לפעמים עם בני זוג מזדמנים ולפעמים באורגיה המונית הכוללת אלפי משתתפים ואף יותר.
כאן הקורלציה בין הפרפרים מעל ומתחת למים אינה קיימת ואנו רואים את ההפך.
דגי הפרפרונים מקימים מערכות יחסים לאורך זמן וברוב המקרים לכל החיים. זוג ישמור על בן זוגו ולא יחליף את בן זוגו לכל אורך ימיו. מחויבות לאורך זמן היא מילת המפתח לחיים המשותפים אשר עוזרות אחד לשני לשרוד בשונית לאורך שנים, רבייה תתבצע אך ורק עם אותו בן זוג כל שנה למרות שלפעמים יחליפו הדגים את מינם ויתרבו כהפכים.
משפחת דגי הפרפרונים הם ללא ספק אחת מהמשפחות של הדגים היפים והצבעונים ביותר, מבנה גופם הפחוס מותאם בשלמות לאזור מחייתם – שונית האלמוגים.
השונית מתפקדת כבית גידול עצום לאלפי בעלי חיים הגרים באזור השונית לאורך רוב שנות חייהם. גופם הפחוס העוזר לתנועה חדה ותמרון עדין בין האלמוגים, בעזרת נפנוף סנפיריהם הגדולות יחסית מצליחים לדהות בין ומעל האלמוגים בחיפושם אחר מזון. נפנוף סנפירים זה המלווה במעין קפיצות ממקום למקום מזכיר בצורה יפה מאוד לא רק את צבעם אלה גם את תנועותיו של פרפרי היבשה המתהוללים.
מזונם מורכב מסרטנים, תולעים, חסרי חוליות, שושנות והכי חשוב להבנת חייהם של הפרפרונים בשונית הם אלמוגים. בעזרת פה קטן מעוגל הנמצא בסופו של מעין חדק קצר מצליח הפרפרון לאכול את האלמוגים. באלמוגים נוגס הפרפרון בפוליפים אשר יוצרים את המושבה של האלמוג.
במשפחת הפרפרונים ישנם 114 מיני פרפרונים שונים, שבמפרץ אילת יש 14 מתוכם 7 אנדמים (חיים רק באזור מסויים) למפרץ אילת. התנהגותם החברותית בשונית היא לרוב בזוגות או כסוליטרים. ניתן לצפות בפרפרונים בשונית לאורך כל חייהם: גדילה, אכילה, שינה, הגנה, חיזור, רבייה הם חלק אינטגראלי מחיי השונית, בנוסף לאלמוגים ניזון הפרפרון משושנות ים, כאן ניתן לצפות במשחקי החתול והעכבר של עולם המים. השושנון החי בשיתוף עם שושנת הים ואחראי על הגנתה של השושנה מטורפים – הפרפרונים. דוגמאות הצבעים של הפרפרונים מוציאים את דגי השושנה משלוותם וגורמים להתקפה על הפולש הרעב. בניסויים שנעשו הוכח על קשר בין מופע הצבעים של הפרפרונים להתנהגות דגי השושנה ללא קשר לצורה.
גם אנו כצוללנים אשר נמצאים באזור שושנות, רגילים להטרדות מצד דגי השושנה כהגנה על מארחיהם.
תופעה נוספת הקיימת אצל הפרפרים היבשתיים והימיים כאחד היא השימוש בדגמי צבעים להסוואת אזור העין ושימוש "בעין מדומה". הפרפרונים אינם מצוידים באמצעים מיוחדים להגנה (מהירות, שריון, קוצים ארסיים וכד') אבל בעזרת צבע ותחכום מצליחים הפרפרונים להטעות ולהטמעה בסביבתם הצבעונית.
העין או יותר נכון הסתרת העין היא מילת המפתח להישרדות, על ידי יצירת פסים וכתמים באזורי העין על מנת לעזור להסוואת את העין שלרוב גם העין עצמה שותפה להטעיה עם דוגמאות צבע על העין עצמה. טורפים תוקפים את קורבנותיהם לרוב מהראש, הפגיעה בראש אמורה לשתק את יכולת ההתגוננות והבריחה. הטורף ממקד את התקפתו לעין אך אצל הפרפרונים הדבר אינו פשוט, מציאת אזור העין/ראש לוקח השהייה קצרה אצל הטורף, זמן מספיק לבריחת הנטרף וסיקול הטריפה.
שיטה נוספת להטעיית הטורפים היא שיטת העין המדומה, בעזרת יצירת דוגמה של עין באזור הזנב או סנפיר הגב האחורי מצליחים לבלבל את טורפיהם למקד את התקפותיהם לאזורים פחות חשובים אשר ההחלמה באזורים אלו מהירה ומאפשרת לחיות גם עם פציעות אלו ולהחלים: ביס בזנב עדיף מביס בראש.
גם במקרה של פציעת אחד מבני הזוג אנו רואים את המסירות והמחויבות של דגי הפרפרונים זה לזה בזמן פציעה ישמור ויגן בן הזוג על הטריטוריה ובן הזוג.

כתב: אביב לוי – המנהל המדעי של פארק המצפה התת ימי

ממלכת הקרנוניים (BLENNIIDAE)

במים הרדודים ביותר איפה שאי אפשר לשחות, מוצאים אנו את ממלכת הקרנוניים.
אז מי הוא בעצם מלך עשרת הסנטימטרים הראשונים? אם תשאלו אותי אז ללא ספק זהו הדג החמוד ביותר, שליט בוהק שלמד לחיות ממש על שפת הים. בעל ראיה טובה החולשת על ממלכתו. יש לו דרך מתוחכמת להיצמד לסלעים בזמן שרוב שאר בעלי החיים נסחפים ע"י הגלים.
עם תשאלו אדם היותר מלומד ממני על הקרנונים, הוא כנראה ידבר על משפחה גדולה של יותר מ -300 מינים, עירומים מקשקשים, לכולם יש שני קוצים בסנפיר השת. כל זה כנראה מאוד מעניין, אבל אלו לא הסיבות שבגללם שכבתי שעות על הבטן במים מאוד רדודים במפרץ אילת אבוד לחלוטין מיופיו של הדג הקטן. בעיקר אלו הם הבליטות הקטנות מעל העיניים הנראות כמו ריסים. מעל העיניים החכמות אשר מביטות בי במודע, בוחנות אותי ובוטחות בי. מחליטות שאני כנראה לא מהווה סכנה. הדג ירשה לי להתקרב אליו וישב חמש סנטימטרים מול המצלמה וייתן לצלם את הפורטרט המלכותי שלו.
כשהגאות מתחילה לעלות, הקרנוני קוצר אצה בלתי נראית לנו ונראה רציני ביותר בעבודתו. ישנם מינים של קרנוניים אשר יוצאים החוצה לחלוטין, מעל הגלים.
הם מצליחים לעשות זאת בעזרת המים הנשארים על עורם, אשר שומרים עליהם מהתייבשות מהשמש החמה.
שם מעל כל הסכנות מהעולם התת-ימי יש בטחון לקרנוניים ולשאר בעלי החיים כמו סרטנים, שרימפסים, חלזונות וצלחיות.
אם מכניסים רגליים לתוך מים חמימים וחברותיים אלה, נגלה אותם מכרסמים את רגלנו תוך התעניינות מקרוב של חברינו הקטנים: הסרגוס, דג כסוף המתחרה עם הסיכן על אזורי האצות הטובים ביותר. הסרטנים לא בטוחים איפה יותר בטוח -מעל או מתחת למים, לפעמים מתפשרים ומתיישבים כשחצי גוף בכול מערכת אקולוגית שונה.
עכשיו שהסכנה מתוך המים הוסרה, אפשר להתרכז בסכנות אוויריות כמו ציפורי ים, שצילם בלבד מקפיא את הקטנטנים למעיין שינה. כולם קופאים ומחכים שהציפור תבחר את קורבנו או האם האבולוציה לימדה את הדגים והסרטנים שציפורים אינן מטיבות בתפיסת טרף אשר לא זז? אם זה נגרם ע"י אינטליגנציה או פחד-זה עובד מצוין וקצת עזרה מהסוואה וצבעים תואמים היצורים הקטנים מסתדרים מצוין.
במחשבה לעומק, ההתנהגות שאנו צופים בה היא הצעד הראשון המהוסס של בעלי חיים ימיים המסתגלים לחיים יבשתיים. זוהי תמונה של האבולוציה שלנו מיצורים ימיים אל יצורים יבשתיים, כמו שאנו עכשיו חוזרים לים מצוידים עם מצלמות. אנו צופים בעברנו או שאנו צופים בעתידנו?

כתב: אביב לוי – המנהל המדעי של פארק המצפה התת ימי

אחת לכמה שנים בעקבות שפל חריג ניתן לראות את שולחן השונית חשוף מעל פני המים. הסיבה לתופעה מיוחדת זאת היא מחזור גאות שפל : תופעה שבה גובה פני הים "עולה " "ויורד" במחזוריות קבועה. האדם הראשון אשר הבין שיש קשר בין מחזוריות השפל וגאות והירח היה מגלה הארצות היווני פיתאס. מחזור הגאות והשפל מתרחש פעמיים ביום. הזמן בין גאות אחת לשנייה הוא כ-12 שעות ו-24 דקות, כתוצאה משילוב סיבוב כדור הארץ סביב עצמו עם מסלולו של הירח סביב כדור.
מסביב לעולם בחופים ליד אוקיינוסים ההפרשים בין שיא גאות לשיא שפל מגיע עד 8 מטר. בים תיכון ומפרץ אילת ההבדלים בגובה קטנים בהרבה עקב היותם ימות כלואות, ומגיעים בים תיכון עד חצי מטר ובמפרץ אילת קצת יותר. האלמוגים אשר בולטים מהים בזמני שפל קיצוני, נפגעים וחלקם אף מתים (הצבע הלבן הבוהק זה לרוב סימן לפגיעה באלמוג), אך זהו תהליך טבעי שבעזרתו נוצר מקום חדש להתיישבות אלמוגים צעירים. מידת הפגיעה באלמוגים ובבעלי החיים החיים בשונית ובלגונות תלויה גם ברוח: בזמן רוח חזקה במפרץ אילת נוצרים גלים, גלים אלו שומרים על לחות רקמת האלמוגים, ומזרימים מים טריים אל אותם לגונות בגף השונית. צריך לזכור כי בלגונות ישנם מאות מינים של חסרי חוליות החיים בין האלמוגים והדגים. בימים של שפל קיצוני ללא רוח ניתן ליצור גלים ע"י סירות וכך למזער את הנזק. שפל קיצוני ניתן לראות פעמיים בשנה בסוף הקיץ ובסוף החורף. בדרך כלל, עקב החום השונית נפגעת יותר בזמני שפל קיצוניים בקיץ.
אלמוגים הינם בעלי חיים מוגנים, וגדלים בין 2 מ"מ ל2 כ"מ בשנה.

כתב: אביב לוי – המנהל המדעי של פארק המצפה התת ימי

בזמן שרוב המבקרים בפארק המצפה התת ימי נעמדים לראות את בעלי החיים המופלאים ועולמם המיוחד, קבוצה קטנה מתרכזת בצד על מנת לראות את עולמם (עבודתם) של המטפלים האחראיים על טיפול בעלי החיים באתר.
הקבוצה מתחילה את סיורה באזור המטבח, למרות שהריח מרמז על היעד עוד לפני שמגיעים. גל ושירי מכינים אוכל ברמה של מסעדת גורמה לכל הרעבים. תמנונים, דיונונים, שרימפס, סרדינים, טונות, צדפות…. הם חלק מהתפריט היומי. דגש מיוחד ניתן על חיתוך המזון: רצועות של דיונונים ותמנונים לצלופחים (למעט המורנה איזמרלדה אשר נפגעה בלסת מקרבות חיזור ויכולה לאכול רק מזון החתוך לקוביות קטנות), ריבועים קטנים לנצרנים, קוביות טונה ללובסטרים, שרימפס טחון לפזיות, דגים שלמים לכרישים, צדפות לעטלף הים, סרדינים קטנים לאבנון… אנו מקיימים מעקב האכלה אחר כל בעלי החיים השונים כדי לוודא שכולם אוכלים ולזהות בעיות מוקדם. יש אצלנו שלוש האכלות ביום.
הדגש הוא על הכנת מזון לפי הצרכים והמזון הטבעי שלהם ולכן אנו מתאימים את גודל המזון לפי גודל הפה . זהו ראש של דיונון" מסביר גל, "אצל הצלופחים זה נחשב מעדן. האכלת הדגים באקווריום מתחילה בשעה 11.30" מזמין אותנו רון.
תחנה הבאה: "הטיפולים". כאן אנו רואים את עידן ואריק מתכוננים לצלילה. "אנו יורדים לטיפול במצפים" מסביר עידן. "כל יום אנו מנקים את החלונות, מנערים אבק מהאלמוגים, מטפלים באלמוגים, בודקים משאבות ועוד. היום הדגש הוא על חיפוש טורפים". ישנם בעלי חיים אשר ניזונים מאלמוגים כמו שבלולים וחשופיות, אנו מזהים את אותם אלמוגים עם פגיעות ואז מחפשים וגם לרוב מאתרים את אותם טורפים ובעזרת הפינצטות המיוחדות מוציאים את הטורפים. גם שי ממתכונן לצלילה. "אני נכנס לברכת הכרישים להאכיל" מסביר שי, "אנו נכנסים כל יום לבריכת הכרישים לטובת האכלות, מעקב אכילה, ניקיונות וטיפולים. יש לי מסכה מיוחדת שאני יכול לדבר ולשמוע מתחת למים, כך שאני מסביר לקהל על הכרישים וגם עונה על שאלות בזמן שאני צולל ומאכיל". בזמן הצלילה שי אינו לובש שריון הגנה. ההגנה שלו היא הניסיון והבנת עולמם של הכרישים.
אנו מאחלים לשי הצלחה וממשיכים לבריכת הצבים הצעירים. כאן שירי מתחילה את הבדיקות והטיפולים היומיים. "הצבים בני 5 חודשים ואני איתם מהיום הראשון שהם בקעו מהביצים כאן אצלנו במצפה. דבר ראשון אני מחפשת דלקות על העור, אף ועיניים. בודקת ומנקה את השריון מאצות שגדלו. לאחר מכן אני שוקלת ומודדת את כולם ובודקת שכולם עולים במשקל וגדלים במידה הרצויה. כולם עולים במשקל יפה" מכריזה שירי, "ל- צב 7 אדום יש דלקת קלה בעין" ממשיכה שירי בזמן שהיא מנקה את העין ממוגלה ומורחת
אותה במשחה נגד הדלקת. חלק מצבים אלו ישוחררו לים בעתיד בכדי לנסות לעזור לאכלוסיה הקיימת בטבע הנמצאת בסכנת הכחדה. הצבים הגדולים נולדו אצלנו לפני שלוש עשרה שנים !!
השעה 11.30 אז אנחנו מצטרפים לרון בהאכלת האקווריום. כאן יש לנו את האבנון, דג ארסי ביותר החי על הקרקע וניראה כמו אבן. "האבנון אוכל דגים שלמים שאותם אני שם על קצה המקל הזה". רון מכניס את המקל לתוך האקווריום שסרדין על קצהו. לאט לאט מזיז רון את הדג שנראה כאילו שוחה ואז ללא שום אזהרה מזנק האבנון ובולע את הסרדין במלואו. "ופה חי לו התמנון", מצביע רון על אקווריום המכוסה במלואו עם רשת. "התמנונים יכולים לצאת מהאקווריום והיו מקרים שהם נכנסו לאקווריומים שכנים ואכלו את הדגים". התמנון אינו דג, הוא שייך למשפחת הרכיכות והוא בעצם רכיכה אשר למדה לשחות. הם מאד אינטליגנטים וחייבים לגרות אותם במשחקים ואתגרים. כל בוקר בזמן ניקיונות האקווריום, חייב המטפל להקדיש זמן למשחקי בוקר. את האוכל מקבלת התמנונה בתוך בקבוק עם פקק והיא חייבת לפתוח את הפקק ולהוציא את המזון מתוך הבקבוק. רון פתח את הבקבוק הכניס לתוכו שרימפס גדול, סגר והכניס
לאקווריום. התמנונה שלחה שתי זרועות לקחה את הבקבוק פתחה את המכסה שלפה את השרימפס והכניסה לפה.
אנו ממשיכים ונכנסים לחדר עם הרבה אקווריומים בגדלים שונים. כאן זה המעבדה וזה בעצם חדר התייחדות, חדר לידה, בית חולים לבעלי חיים ימיים, גנון, בית גידול לצעירים, בית הבראה ועוד.
"כאן יש לנו סוסוני ים צעירים אשר נולדו אתמול בלילה" מצביע רון בגאווה. אצל סוסוני הים, הזכר בהריון והוא בעל החיים היחידי בטבע אשר יכול להיות בטוח שהוא האבא האמיתי. בתקופת האביב עונת החיזור והרבייה בשיאה והרבה דגים נפצעים בקרבות על הזכות לרבייה. בנוסף יש לנו כאן דג זהרון הדור בדיאטה. הוא היה חי באקווריום עם זהרונים נוספים והוא היה מסיים לכולם את האוכל !!, כאן בבידוד אנו יכולים לשלוט על כמות האוכל שלו. גם אצל דגים, עודף משקל אינו בריא וגורם להרבה סיבוכים ובמקרים קיצונים למוות !!!

כתב: אביב לוי – המנהל המדעי של פארק המצפה התת ימי

ראיתי כריש!! ראיתי כרישים!!, זוג סנפירי גב חותכים את המים, אפורים ומבריקים.

נבהלתי וישר קצב נשימותיי עלה במהירות, קפאתי במקומי שאני עומד על סלע, עד מותני אני בתוך המים, לא זז. הכרישים בתיאום מושלם עולים שוב לפני, הפעם אני מבחין שקצה הסנפירים כהה. הם שוחים במרחק של 50 ס"מ אחד מהשני לכיווני. אני כבר 3 ימים שוחה באזור, משנרקל נהנה מכול היצורים הנהדרים ומוזרים כאחד. אין לי למי לצעוק לעזרה, הורי צוללים באזור ואמורים לצאת בקרוב. אני מחליט לשחות לחוף הכי מהר שאפשר בשלוש, שתיים, אחד ושוב בתיאום מושלם משנים הכרישים את כיוון שחייתם וצוללים אל המים ונעלמים. לבשתי את המסכה שלי והכנסתי את ראשי למים במהירות אבל לא היה זכר לכרישים או להורי !! התחלתי לדאוג. חיפשתי מסביב, רק דגים השוחים באדישות מסביבי מנסים למצוא מזון הנסחף עם הזרם.

ואז בועיות אוויר עולות ממעקי המים, איזה כיף. הורי חוזרים אני רואה את אימי בערך 5 מטר מתחתי. ליוויתי את הורי על פני המים עד החוף תוך כדי בדיקה שלהורי לא חסרים חלקי גוף, שבועיות האוויר עולות ומתנפצות ומדגדגות את בטני.
בחוף סיפרתי להורי בהתרגשות את מפגשי המפחיד ואת דאגתי אליהם.

כיום מעל 25 שנה אחרי, אני יודע שכלל לא הייתי בסכנה למעט התקף לב. הכרישים היו כרישי "שחור סנפירים": כריש בינוני אשר לא גדל מעל 1.8 מטר. כריש שונית הקל לזהותו מאחר וכל סנפיריו שחורים בשוליהם ועל כך גם קרוי. רק ביטנו לבנה. אינו נחשב מסוכן לאדם, אשר בחיפושיו אחר מזון (דגים) מגיע אל שונית האלמוגים ואף עולה מעל השונית בזמן גאות. זהו בדיוק מה שקרה אז לחופי סיני ואני הייתי בטוח שבגללי הם באו אבל בעצם בגללי הם ברחו מאזור מחייתם הרגיל.

מפגשי השני עם שליטי הים התרחש כעבור שנתיים. איי הבתולה, שם נשלח אבי במסגרת עבודתו וזהו מקום מגוריי החדש. עם סיים קורס הצלילה חיפשתי איך אני יכול לצלול כמה שיותר. פגשתי דייג מקומי אשר דג תוך כדי צלילה. כשביקשתי להצטרף אליו היסס הדייג ואמר שאין לי ניסיון. פתחתי במסע שכנועים עיקש ואפילו הוספתי שכבר שחיתי עם כרישים בבית בים האדום. הדייג צחק שסיפרתי לו על מפגשי הראשון עם כרישים, אך הסכים שהתלווה אליו מחר לצלילה.
שמח ובטוח בעצמי הלכתי להכין את ציוד הצלילה והתייצבתי 10 דק' לפני 6 בבוקר –זמן היציאה.
הפלגנו לאחד האיים מסביב, זרקנו עוגן ונכנסנו למים. לא ייחסתי חשיבות לכך שהדייג הביא עמו נתח גדול מדג הברקודה.
הכול קרה מהר, מהר מידיי. ירדנו לצלול כאשר הדייג מוביל ואני אחריו. תוך מספר דקות הופיע כריש צהבהב אשר שחה במעגלים קצת מעל החול לכיוונו של הדייג, ניסתי לצעוק לדייג שיש כריש במים אך כמובן שהוא לא שמע אותי ורק ווסט הצלילה שלי עף מפי תוך כדי ניסיון. אז הוציא הדייג את אותו נתח בשר והושיט אותו לכיוונו של הכריש. נבהלתי וכמעט ששכחתי לנשום. החזרתי את הווסט לפי בזמן שהכריש התחיל לאכול מידו של הדייג. הסתכלתי מסביב וממש לידי מערה קטנה, נכנסתי פנימה שרק קצה ראשי מציץ החוצה אל הדייג. אז צל מעלי, הסתכלתי למעלה וממש קפאתי, כריש מנומר ענק עובר מעלי ושוחה לכיוון הדייג. בראייתו את הכריש הגדול דחף את שארית נתח הבשר לכיוון הכריש אשר בלע אותה במלואה, שחה מסביב קצת ונעלם. הדייג סימן לי לבא אליו, אבל פחדתי לצאת למים הפתוחים ורק לאחר שהדייג הגיע אלי עזרתי אומץ יצאתי מהמערה וישר שחיתי לסירה. עליתי לסירה עם ציוד הצלילה ללא שום בעיות, דבר הקשה עקב הציוד הכבד, אך בנסיבות הקיימות ממש קפצתי החוצה על הסיפון הבטוח של הסירה. הדייג יוצא אחרי ומבקש ממני להירגע בזמן שהתחלתי לדבר אליו בעברית, כמובן שהוא לא הבין מילה ורק הוסיף וחייך חיוך הגדול.
הכריש הראשון אשר הופיע הוא כריש לימוני, כריש חול בעל צבע צהוב-אפור על שם צבעו הוא קרוי. ראשו מעוגל והוא חיי באזורים של שונית האלמוגים, גודלו עד 4 מטר. ניזון בעיקר מדגים אשר צד בשונית. נחשב מסוכן לאדם. נחשב לאחד הכרישים היותר "אינטליגנטים".
הכריש השני היה "כריש נמר", כריש החיי בחלק העליון של עמוד המים. מגיע עד 7 מטר, אחד הכרישים המסוכנים ביותר לאדם. ניזון בעיקר מדגים ויונקים ימיים.
הצלילה עם "טרווה" הלו הוא הדייג, היא ללא ספק הצלילה אשר שינתה את חיי. מאז ועד היום הנני מוקסם מכרישים, מנסה ללמוד עליהם בכל הזדמנות ותמיד מחפש עוד הזדמנויות לצלול בחברותם. במשך השנים הבאות צללתי עוד מאות פעמיים עם טרווה שכמעט בכול צלילה נראו כרישים.
בצלילות הראשונות עם הכרישים תמיד הרגשתי שניצלתי בנס מתקיפות ולא הבנתי איך לא תקפו אותי, אך לאט לאט למדתי להכירם, דפוס התנהגותם, מזונם המועדף, שפת גופם והכי חשוב למדתי להעריך את אחת החיות המופלאות ביותר אך גם המפחידות ביותר.
קשה לדבר על כרישים מבלי לדבר על הסרט "מלתעות". סרט זה אשר הכניס כסף רב ביותר למפיקו (סטיבן שפילברג) אך גרם לפחד עולמי מכרישים, אשר נמשך עד היום. בעקבות הסרט נתפס הכריש כמפלצת ימית האורבת בכל פינה לשחיינים ולצוללנים וניזונה בהנאה מרובה מבני האדם.
סרט זה ונוספים הם ללא ספק הסיבות המרכזיות לפחד מכרישים, אשר ברוב המקרים אינו אמיתי.
אך הצייד ללא אבחנה של כרישים הוא אמיתי אשר גורם להתמעטות הכרישים בעולם. את הכרישים תמיד אפפו סיפורים מפחידים, אגדות, הגזמות, חוסר ידע, אי דיוקים וכמובן פחד. במציאות רק חלק הוא נכון.
מכל בע"ח ההולכים, עפים, מתחפרים או שוחים מעטים אשר נמצאים לאורך זמן שורדים או אשר ניתן לראותם במספר גדול של גדלים וצורות כמו הכרישים.
העדויות הראשונות על כרישים הם לפני 200 מליון שנים. אולם הכריש המעניין ביותר חי לפני 70 מליון שנים. כריש ענק (Megaladon) אשר גודלו היה מעל 30 מטר!!! כריש זה כמו חיות פרהיסטוריות גדולות אחרות נכחדו עם הזמן. כריש ענק זה ואחרים הם אבות אבותיהם של הכרישים החיים כיום.
יש 344 מיני כרישים המתחלקים ל- 8 סדרות, גודלם נע מ -25 כ"מ עד 20 מטר (כריש הלוויתן).
ניתן לחלקם לשלוש קבוצות עיקריות; כרישי חול, כרישי שונית וכרישי מים פתוחים.
כרישי החול לרוב חיים באזורים חוליים בעלי גוף שטוח ובניגוד לשאר הכרישים אשר חייבים לשחות ללא הפסקה, כרישי החול נראים לא פעם שוכבים ללא תנועה על החול. לרוב פיותיהם מותאמים לפיצוח של חסרי חוליות החיים בחול ותפיסת דגים קטנים מהם הם ניזונים.
כרישי שונית חיים באזור שונית האלמוגים. כרישים אלו לרוב הם כרישים בינוניים וזריזים אשר צדים את מזונם ע"י שחיה מהירה מעל ובתוך שונית האלמוגים וכך מצליחים להפתיע את טרפם. נחשבים לכרישים היותר "חכמים". בתוך קבוצה זאת נמצא גם כריש הלימון (Negapprion breviostris) אשר פגשתי לראשונה באיים הקרביים. פרופסור סמואל גרובר מאוניברסיטת מיאמי אשר חקר אותם למעלה
מ -30 שונה הראה שהם מסוגלים לעשות אסוציאציות ולזכור, כמו עכברי מעבדה. גם כריש שחור הסנפירים שייך לקבוצה זאת.
כרישי מים פתוחים הם הכרישים הגדולים ומהירים יותר אשר כוללים גם את הכרישים המסוכנים לאדם.
כרישים אלו חייבים להיות בתנועה מתמדת על מנת לנשום. ניתן לראותם ממים עמוקים עד ממש מתחת לפני המים. בעלי כושר שחיה מעולה.
כרישים הם דגים אשר שייכים למשפחת דגי הסחוס: לכרישים יש עמוד שידרה הבנוי מחוליות סחוס ולא מעצמות כמו שאר הדגים (דגי הגרם). כמו לדגים גם לכרישים יש קשקשים, אלה הם קשקשים פלקואידיים האופיינים רק לדגי הסחוס. מגעו של הכריש חלק עם כיוון השחייה, אך נגד כיוון השחייה (מהזנב לראש) הכריש מחוספס ביותר, נייר הזכוכית הראשון בעולם היה עור של כריש. ילידי הוואי היו הראשונים אשר השתמשו בהם.
גופם של רוב הכרישים מושלם לשחייה במים (הידרו דינאמית) ולא במקרה צוללות וטילי טורפדו דומים להפליא לכרישים. מצוידים בזנב יכולים הכרישים לשחות כמעט ללא התנגדות של המים. המהיר ביותר הוא כריש העמלץ הכחול (Isurus oxyrinchus) המסוגל להגיע למהירות של 50 קמ"ש ויותר.
כריש זה ידוע גם בשם: מקו.
על מנת להבין את התנהגות הכרישים יש להבין קודם את מערכת החושים שלהם. לכרישים יש את אותם חושים כמוני: מגע, ראיה, ריח, שמיעה וטעם. בנוסף מצוידים הכרישים בעוד שני חושים, השישי והשביעי. החוש השישי הוא מעין חוש מגע למרחקים תודות לשני רצועות של חורים אחד על כל צד (קו הצד). דרך חורים אלו מסוגל הכריש להבחין בגלים של לחץ הנוצרים מתנועות של בעלי חיים אחרים גם ממרחק של מאות מטרים. החוש השביעי מסוגל לאבחן שדות חשמליים הקיימים בכול בעל חיים חי. בשביל זיהוי של שדות חשמליים נעזר הכריש בחורים קטנים בקדמת הראש המחוברות לשלפוחיות מיוחדות. שלפוחיות אלו נקראות "האמפולות של לורנזיני".
הכרישים מקבלים אינפורמציה ממערכת החושים ופועלים בהתאם. לרוב, כרישים ניזונים מבעלי חיים חולים ופצועים ולכן חוש הריח שלהם מאוד מפותח היכול לזהות את דמו, הפרשות של דג חולה או פצוע גם בריכוז של 1 למיליון. דרך נוספת של הכרישים לזיהוי טרף הוא ע"י שחייתם הלא אחידה של אותם דגים חולים ופצועים הגורמים לתנודות במים המזוהות ע"י קו הצד של הכריש כטרף פוטנציאלי.
תכונה זאת של אכילה מהווה את חשיבותו של הכריש לעולם התת ימי: בזמן אכילת טרף חולה ופצוע מנקה הכריש את הים ופועל כסניטר. כאן בעצם חבויה הבעיה המרכזית של האדם והכריש, ברוב מקרי התקיפה מתבלבל הכריש ובטעות מזהה את האדם כחיה פצועה. תקיפות אלו נקראות טעיות בזיהוי ולרוב אלה תקיפות אשר לאחר התקיפה הראשונה מבחין הכריש בטעותו ונעלם.
מתוך כמעט 350 הכרישים השונים, רק מעטים מסוכנים לאדם. אבל רוב האנשים פוחדים מכל הכרישים עד כדי כניסה לפאניקה רק ממחשבה על כרישים. ללא ספק היודע ביותר הוא הכריש הלבן (Carcharodon carchrias), כריש גדול (עד 5 מטר) בעל לסתות חזקות המצוידות בשניים חדות. בשנים האחרונות הכריש הלבן נעשה נדיר ומוגן ע"י מדינות רבות.

כתב: אביב לוי – המנהל המדעי של פארק המצפה התת ימי

דג הנקאי – Labroides dimidiatus

העולם התת ימי משופע בפלאים שונים וייחודיים. תופעת דג הנקאי היא תוצר של סימביוזה (חיי שיתוף), המאפיינת יותר לדעתי את החיים מתחת למים. טובים השניים מן האחד.
אין אנו יודעים בוודאות כיצד החל דג הנקאי לנקות ולטפח את מטופליו, אך אנו בטוחים כי תקרית חד פעמית לפני מיליוני שנים היא הבסיס לתופעת דג הנקאי.
דג הנקאי, ממשפחת השפתוניים, כגודל אחת מאצבעותינו, בעל גוף בהיר ופס כהה לאורך גופו הוא אחד הדגים המעניינים אך גם מהממזריים בשונית.
אם מזדמן לכם באחת הצלילות להיתקל בהתקהלות דגים מסביב לאזור מסוים בשונית, כנראה שהגעתם לתחנת ניקוי. בתחנת הניקוי הנקאי מנקה ומטפח מטופלים בעזרת פיו המותאם לתלישה מבוקרת של טפילים ועיניים חדות המסוגלות לאתר גם את הטפילים הקטנים ביותר. טפילים: סרטנים מיקרוסקופיים בעלי שריון ויכולת למצוץ דם.
בכל תחנת ניקוי ניתן למצוא עד זוג נקאים, אך באזורים בעלי צפיפות יתכן ובכל תחנה מספר הנקאים ישתנה. הנקאי מזמין את מטופליו לתחנה ע"י ריקוד המסמן לכל הדגים את כוונותיו ואמינותו של השירות אותו הוא מציע. השירות כולל הוצאת טפילים, סידור קשקשים, הורדת עור פגום והוצאת שאריות אוכל מבין השיניים.
מרגע תחילת הנקאי לאותת ע"י ריקוד כי התחנה פתוחה, נאספים הדגים ולא פעם ניתן לראות המתנה בתור. בהגיעו לתחילת התור לא פעם מסמן המטופל לנקאי את האזור הנגוע ע"י הרמת סנפיר, סיבוב זנב, פתיחת פה…. .
הדגים הטורפים אינם מחכים בתור, עם הגעתם מתפזר התור כולל המטופל ובמרץ יוצא הנקאי "לקליינט החדש" כאן אנו עדים למראה מרהיב בו נכנס ויוצא ללא פחד הנקאי לתוך פיו הגדול של הטורף ומוציא ממנו שארים.
תהליך זה נקרא סימביוזה: על שום הקשר בו שיתוף בין שני בעלי חיים המרוויחים מקשר זה. נקאים מרוויחים מקשר זה מזון והגנה. מזונו של הנקאי הוא אותם טפילים, שאריות אוכל, פיסות עור פגומות אותם בעצם הוא מסיר מגופם של מטופליו. טפילים אלו קטנים וממחקרים שנעשו נמצא שנקאי ניזון מעד-1200 טפילים ביום. בתמורה לשירות זה מקבל הגנה מפני טורפים. תופעה נוספת היא החיקוי.
דג החקאי מנצל את דמיונו לדג הנקאי ומקים תחנת ניקוי מדומה. ע"י תנועות ריקוד זהות החקאי מזמין את הדגים לניקוי. הדגים אשר מורגלים בשגרת הניקוי מוסרים עצמם לחקאי לטיפול. החקאי מנצל את חוסר זהירותם ונוגס נתח הגון מבשרם ובורח לתוך השונית. זוהי אחת הסיבות לחששם של דגים מנקאים חדשים ותחנות ניקוי לא מוכרות. עם פתיחת תחנה חדשה מתחיל הנקאי את ריקודו במרץ ומכריז על הימצאותו בשחייה מרהיבה "הנקאי כאן". דגי השונית מתקבצים אך אינם ניגשים לניקוי ומחכים לאותו "אמיץ" אשר ייגש לבחון/להתנקות ראשון. הנקאי יודע שסיפוקו של המטופל הראשון יבטיח לעצמו עבודה (מזון).
אך זוהי לא הסיבה היחידה.
ידועה העובדה כי דגי הנקאי מרמים לפעמים.
מה קורה ואין טפילים על הדגים? הנקאי נישאר רעב? לא בדיוק
ידוע כי דגי נקאי מרמים מטופליהם במצבים בהם הם רעבים, ע"י נגיסה של בשר מהדגים. הנקאים עושים זאת בחוכמה ולעולם לא ירמו כשיש תור בתחנה, ע"מ למנוע בריחת המטופלים.
מי מנקה את הנקאים?
הנקאים מנקים האחד את השני.
פעילות הניקוי אינה מוגבלת לנקאי ולדגים בלבד. ישנם סרטנים ארוכי בטן בני כמה סוגים המבצעים עבודתם כדג הנקאי בסילוק טפילים. כמו כן ישנם כמה מיני דגים אשר בצעירותם משמשים כנקאים ומכך מבטיחים הישרדותם.
הנקאים מצביעים על קשר התנהגותי היכול להתפתח בין מספר רב של מינים וליצור התנהגות משותפת נרחבת המאפשרת לשותפים לחיות בצורה טובה יותר ביחד.
יכולתם המופלאה של הנקאים להסתדר ולחיות בהרמוניה עם מגוון גדול מדגי השונית מצביע על קשריו החברתיים המוצלחים.
בשונית בריאה מספר תחנות הניקוי גדולות ופעילות ללא הפסק.
בצלילותיי האחרונות במפרץ אילת, אני עד להתמעטות תחנות הניקוי בשונית. הסיבה לירידת מספר תחנות הניקוי היא עקב התמעטות הדגים בשונית.
שוב ושוב אנו עדים לפגיעות וזיהומים מגורמים שונים הפוגעים במפרץ ובחיים הקסומים מתחת למים ללא אבחנה. עתיד מפרץ אילת והחיים בו תלוי בנו בני האדם. רק על ידי עבודה משותפת בין הגורמים השונים ואכיפת החוקים נצליח לשמור על מפרץ אילת לדורות הבאים.

כתב: אביב לוי – המנהל המדעי של פארק המצפה התת ימי

בטאים הם ללא ספק אחד היצורים המעניינים, מיוחדים ומשונים אשר חיים בים. שטיח מעופף, מפציץ חמקן, מחבט ענק, … הם חלק מהכינויים אשר ניתנים שאנשים רואים אותם לראשונה. בטאים הם דגים שטוחים השייכים לאותה משפחה של הכרישים וגם התפתחו מכרישים. בניגוד לשאר הדגים לכרישים ובטאים אין עצמות והשלד בנוי מסחוס החלש מעצם אך מקנה יתרון בגמישות ועמידות נגד מחלות.
חתולי הים לרוב מקיימים חיי חברה וניתן לראותם בכל האוקיינוסים.
אצל רוב בעלי הסחוס אלו ניתן למצוא קוצים ארסיים בבסיס הזנב. קוצים אלו הם להגנה בלבד ויכולים לגרום כאב חד לאותם טורפים לא מנוסים. בזמן עקיצה נשבר קצה הקוץ ונישאר בתוך הגוף הנפגע ויכול לגרום לדלקות רבות. אדם הסובל מעקיצה יסבול מכאב רב ותיתכן גם היווצרות נמק במקום הפגיעה. במקרים קיצוניים גם מוות. אויביהם הגדולים (חוץ מאשר האדם) הם קרובי משפחתם הכרישים. בנוסף, לחלקם יש זנבות ארוכים דמויי שוט המצוידים בקוצים אימתניים, ולחלקם זנבות קצרים.

בטאים הם סדרה בדגי הסחוס והם בעצם קרוביהם של הכרישים.
ניתן לראות את הבטאים באזורים חוליים, שונית האלמוגים ומים פתוחים.
מכל הסדרות שחיים בים ללא ספק זוהי אחת הסדרות המעניינות ביותר הכוללות חלק מהיצורים המוזרים ביותר למראה שרובם ביישניים, אך חלקם גם חברותיים ביותר.

את סדרת הבטאים ניתן לחלק לשלוש קבוצות מרכזיות לפי אזורי מחיה, מבנה גוף וצייד:

מנטות: מרהיבים ומיוחדים. ניתן לראותם בדרום ים סוף שוחות בלהקות המונות עד כמה עשרות פריטים. חיים במים פתוחים, שם הם מסננות את מזונם: פלנקטון. פעולת הסינון מתבצעת ע"י רשתות הזימים, אונות הנראות כמו זרועות עוזרות בכיוון המים אל הפה ומשם לזימים. אונות אלו ממוקמות בחלק הקדמי של הראש ונותן מראה של שטן בעל קרניים. בעבר יוחסו למנטות סגולות הקשורות למזל רע ומלחים רבים האמינו כי מזל רע צפוי למי שפוגע בהם.
תהליך איסוף הפלנקטון נראה כמו טייס מרוצים המדגים ביצועיים אוויריים. המנטה מזהה ריכוזים גדולים של פלנקטון הנקראים ענני פלנקטון ומבצעת סיבובים רבים ומשונים בתוך עננים אלו. גופה הגדול מעל 6.5 מטר ומשקלה העצום עד טון 2 הוא בית ליצורים רבים הכוללים דגים המלווים אתם לכל מקום.

טריגונים: הקבוצה הגדולה והמגוונת ביותר. דגים שטוחים ומעוגלים בעלי זנב ארוך, אשר גופם מותאם לאזורי מחייתם – קרקע חולית. תודות למבנה גופם מצליחים אמני הסוואה אלו לגרום למערבלות מים ע"י נפנוף ה"כנפיים" המרימות חול על גופם ורק עיניים בולטות, אשר מוקמות בחלק העליון ביותר בראש. מזונם מורכב בעיקר מחסרי חוליות החיים באותם אזורים חוליים. מכתשים על הקרקע הם לרוב עדויות לאזורי צייד. מיקום הפה אצל הטרגונים הוא בצד התחתון של הגוף, והעיניים בצד העליון כך שבעצם לא רואה הטריגון את מזונו ורק בעזרת חיישנים מצליח הטריגון לזהות ולתפוס את מזונו מהחול. זנב הוא אחד מסימני ההיכר של טרגונים, ארוכים ולפעמיים מצוידים בקוצים חדים לאורך הזנב, בנוסף ל עד 3 קוצים ארסיים בבסיס הזנב.
חלקם חיים במים רדודים לדוגמת מחבטן הספירים, החי לרוב בלגונות רדודות באזור השונית. בזמן חיפוש מזון ניתן לראות ענני אבק. על גופו כתמים בצבע ספיר ועל כך גם שמו.
גם חשמלן פרסי (Torpedo sinuspersici) שייך לקבוצה זאת: מייצר חשמל בעזרת איברים מיוחדים הנמצאים בסנפיר החזה. יצור החשמל עוזר לגלות ולשתק טרף פוטנציאלי אשר, אינו רואה את החשמלן המכוסה חול לרוב בצורה מושלמת.

עטלפי ים: שחיינים מעולים החיים באזורי שונית וקרקע סלעית. מזונם מורכב מרכיכות אותם אוספים בעזרת שן מיוחדת המותאמת לגירוד של הרכיכה מבסיסה, ובעזרת שיניים חזקות המיועדות לפיצוח הממוקמות עמוק בפה מצלחים לפצח את המבנה הקשיח לסלק את הקליפות ולזכות בארוחה. גודלם עד 3 מטר ומקור שמם מצורת שחייתם המזכירה עטלף.

חלק מהבטאים חברותיים ביותר: ב Sting ray city שבאיי הבהמה הורגלו טרוגונים מקומיים לבוא לאזורי האכלה ותיירים יכולים להאכיל אותם מהיד דגים וחסרי חוליות. מסביב לעולם ישנם מספר מקומות המאפשרים האכלה ביד. יש להיזהר ולא לנסות להאכיל טריגונים בים. גם בפארק המצפה התת-ימי, המטפלים של הטרגונים מאכלים ישירות לפה ומנצלים הזדמנות זאת של קירבה לבדיקה ויזואלית של הגוף. בבריכת הכרישים ניתן לראות את "עמית" עטלף הים אשר אוכל רכיכות ישירות מידיו של הצוללן, וחדי השמיעה יכולים לשמוע את רעש פיצוח הצדפה.
כיום רוב הסכנה לטרגונים היא מהאדם, בעיקר מדייג והריסת אזורי מחיה וצייד.

כתב: אביב לוי – המנהל המדעי של פארק המצפה התת ימי

רקדנית ספרדייה Hexabranchus sanguineus

מעטים הצוללים אשר ראו רקדנית ספרדייה יוצאת במחול, אך מי שראה יבין מייד את מקור השם העממי שלה. מקור שמה המדעי (הלטיני) הוא: Hexabranchus=שש זימים, sanguineus= דם הכוונה לצבעה האדום. זהו ריקוד ימי המזכיר את ריקוד הפלמנקו המפורסם הכולל פיתולי גוף ממש כמו הצועניות אשר התחילו לרקוד את ריקודי הפולקלור לפני מאות שנים.
הרקדנית הספרדייה שייכת לקבוצה שנקראת חשופיות ים (זהו בעצם חילזון עירום חסר קונכייה). הרקדנית מבלה את רוב זמנה כשהיא זוחלת על החול למרגלות השונית בחיפושה אחר מזונה האהוב- ספוגים: יצורים פרימיטיביים קבועי מקום הניזונים מסינון של חלקיקי מזון קטנים מגוף המים, הסינון נעשה בעזרת ניקוי כניסה ויציאה. ניתן לראות את הרקדנית מעומק של מספר מטרים עד 50 מטר ויותר, עומק אשר רוב הצוללים אינם מגיעים.
ניתן למצוא את החשופית הרוקדת מהאזור הטרופי עד ההינדו-פסיפיק. הרקדנית הספרדייה זוהתה לראשונה במפרץ אילת בשנת 1828 ע"י Ruppell&Leuckart. היא אחת הגדולות בקבוצתה, מגיעה עד 40 ס"מ, למרות שפריטים בודדים מגיעים עד חצי מטר ויותר. לחילזון עירום זה יש שישה אשכולות של זימים חיצוניים בחלק האחורי בגוף . את הזימים יכולה היא להכניס ולהוציא מתוך מעין נדלים אשר בתוכם מוגנים הזימים. גם כאן ניתן לראות את הדמיון המרהיב בין הרקדניות מעל ומתחת למים: הוצאת הזימים כנפנוף מניפה של החיטנה (רקדנית פלמנקו) כסימן לתחילת המחול. בחלק הקדמי של הגוף יש מעין קרניים. קרניים אלו משמשות כמחושים שבעזרתם מצליחה הרקדנית הספרדייה "להריח" את המים ולמצוא את מזונה האהוב. בבסיס הקרניים יש עיניים שקרוב לוודאי עוזרות במציאת בני זוג.
מזונה מורכב בעיקר מספוגים רעילים אשר אותם היא אוכלת תוך כדי זחילה איטית המשאירה סימני כרסום לפי תנועתה.
את הרקדנית הספרדייה ניתן לזהות לפי צבע גלימתה האדום הזוהר והשוליים אשר בחלק מהפריטים הם לבנים. ברוב המקרים קשה לזהות את הרקדנית כשגלימתה סגורה. באזורים מסוימים בעולם בעיקר הוואי וטנזניה ניתן לראותן גם בגוונים של צהוב.
את מופע ריקודה האציל ניתן לראות רק בזמן בריחה מטורפים. כשחשופית זו מרגישה מאוימת היא מתחילה בשחייה ע"י פיתולי גוף העוזרים לה לנוע במים למקום מבטחים. בגלל שחיה מרהיבה קיבלה הרקדנית הספרדייה את שמה. מעט מאוד ידוע על הסיבות לצבעיה העזים, רוב החוקרים מסכימים כי צבעיה הם בעצם צבעי אזהרה לדגים שונים, כלומר אני רעילה. במקרה זה האזהרה היא לא ריקה מתוכן שכן תוך כדי אכילת הספוגים מייצרות החשופיות תערובת ארס מרעלים שונים הנמצאים בספוגים להגנה לעצמה וגם לצאצאה. בתוך הביצים ישנו ארס להגנה עצמית השומר על הביצים מטורפים.
כאן לא מסתיים דמיון החשופית לרקדניות: הביצים אשר החשופית מטילה דומות לתחרה כתומה\אדומה אשר הצועניות היו מוסיפות לקצוות שמלותיהם.
בכל קבוצת ביצים יש אלפי ביצים אשר מהם בוקעים חשופיות צעירות אשר בשלב הראשוני שוחות עד אשר ישנו צורה ויתיישבו על הקרקעית ויהפכו לחשופית צעירה. בעיקרון כל החשופיות הם הרמפרודיטים, כלומר לכול פרט בודד יש איברי רביה גם של זכרים וגם של נקבות. למרות היכולת להפריה עצמית ברוב המקרים יעדיפו לתת ולקבל זרע לגיוון מקסימאלי של הגנים שלהם. לפעמים במבט מקרוב ניתן לראות סרטנים קטנים החיים על גופה וניזונים מחלקיקי אוכל אשר נדבקים על ריר אשר מכסה את גופה. סרטנים אלה צבעם אדום אשר מקשה לראותם על גופה של החשופית וכך רוב חייהם מוגנים סרטנים אלו מטורפים.

כתב: אביב לוי – המנהל המדעי של פארק המצפה התת ימי