אייקון שעוןפתוח כל יום 9:00-16:00
מאמרים

ריקוד רטוב – מחול רטוב מציל ממוות

רקדנית ספרדייה Hexabranchus sanguineus

 

מעטים הצוללים אשר ראו רקדנית ספרדייה יוצאת במחול, אך מי שראה יבין מייד את מקור השם העממי שלה. מקור שמה המדעי (הלטיני) הוא: Hexabranchus=שש זימים, sanguineus= דם הכוונה לצבעה האדום. זהו ריקוד ימי המזכיר את ריקוד הפלמנקו המפורסם הכולל פיתולי גוף ממש כמו הצועניות אשר התחילו לרקוד את ריקודי הפולקלור לפני מאות שנים.
הרקדנית הספרדייה שייכת לקבוצה שנקראת חשופיות ים (זהו בעצם חילזון עירום חסר קונכייה). הרקדנית מבלה את רוב זמנה כשהיא זוחלת על החול למרגלות השונית בחיפושה אחר מזונה האהוב- ספוגים: יצורים פרימיטיביים קבועי מקום הניזונים מסינון של חלקיקי מזון קטנים מגוף המים, הסינון נעשה בעזרת ניקוי כניסה ויציאה. ניתן לראות את הרקדנית מעומק של מספר מטרים עד 50 מטר ויותר, עומק אשר רוב הצוללים אינם מגיעים.
ניתן למצוא את החשופית הרוקדת מהאזור הטרופי עד ההינדו-פסיפיק. הרקדנית הספרדייה זוהתה לראשונה במפרץ אילת בשנת 1828 ע"י Ruppell&Leuckart. היא אחת הגדולות בקבוצתה, מגיעה עד 40 ס"מ, למרות שפריטים בודדים מגיעים עד חצי מטר ויותר. לחילזון עירום זה יש שישה אשכולות של זימים חיצוניים בחלק האחורי בגוף . את הזימים יכולה היא להכניס ולהוציא מתוך מעין נדלים אשר בתוכם מוגנים הזימים. גם כאן ניתן לראות את הדמיון המרהיב בין הרקדניות מעל ומתחת למים: הוצאת הזימים כנפנוף מניפה של החיטנה (רקדנית פלמנקו) כסימן לתחילת המחול. בחלק הקדמי של הגוף יש מעין קרניים. קרניים אלו משמשות כמחושים שבעזרתם מצליחה הרקדנית הספרדייה "להריח" את המים ולמצוא את מזונה האהוב. בבסיס הקרניים יש עיניים שקרוב לוודאי עוזרות במציאת בני זוג.
מזונה מורכב בעיקר מספוגים רעילים אשר אותם היא אוכלת תוך כדי זחילה איטית המשאירה סימני כרסום לפי תנועתה.
את הרקדנית הספרדייה ניתן לזהות לפי צבע גלימתה האדום הזוהר והשוליים אשר בחלק מהפריטים הם לבנים. ברוב המקרים קשה לזהות את הרקדנית כשגלימתה סגורה. באזורים מסוימים בעולם בעיקר הוואי וטנזניה ניתן לראותן גם בגוונים של צהוב.
את מופע ריקודה האציל ניתן לראות רק בזמן בריחה מטורפים. כשחשופית זו מרגישה מאוימת היא מתחילה בשחייה ע"י פיתולי גוף העוזרים לה לנוע במים למקום מבטחים. בגלל שחיה מרהיבה קיבלה הרקדנית הספרדייה את שמה. מעט מאוד ידוע על הסיבות לצבעיה העזים, רוב החוקרים מסכימים כי צבעיה הם בעצם צבעי אזהרה לדגים שונים, כלומר אני רעילה. במקרה זה האזהרה היא לא ריקה מתוכן שכן תוך כדי אכילת הספוגים מייצרות החשופיות תערובת ארס מרעלים שונים הנמצאים בספוגים להגנה לעצמה וגם לצאצאה. בתוך הביצים ישנו ארס להגנה עצמית השומר על הביצים מטורפים.
כאן לא מסתיים דמיון החשופית לרקדניות: הביצים אשר החשופית מטילה דומות לתחרה כתומה\אדומה אשר הצועניות היו מוסיפות לקצוות שמלותיהם.
בכל קבוצת ביצים יש אלפי ביצים אשר מהם בוקעים חשופיות צעירות אשר בשלב הראשוני שוחות עד אשר ישנו צורה ויתיישבו על הקרקעית ויהפכו לחשופית צעירה. בעיקרון כל החשופיות הם הרמפרודיטים, כלומר לכול פרט בודד יש איברי רביה גם של זכרים וגם של נקבות. למרות היכולת להפריה עצמית ברוב המקרים יעדיפו לתת ולקבל זרע לגיוון מקסימאלי של הגנים שלהם. לפעמים במבט מקרוב ניתן לראות סרטנים קטנים החיים על גופה וניזונים מחלקיקי אוכל אשר נדבקים על ריר אשר מכסה את גופה. סרטנים אלה צבעם אדום אשר מקשה לראותם על גופה של החשופית וכך רוב חייהם מוגנים סרטנים אלו מטורפים.

 

כתב: אביב לוי – המנהל המדעי של פארק המצפה התת ימי

דלג לתוכןפתח תפריט נגישותHandicapped logo whiteHandicapped logo black

נגישות