מאמרים

גידול ושחרור צבי ים קרניים

רבים שומעים על בקיעות צבי ים אצלנו בפארק המצפה התת-ימי, אך מעטים יודעים את הדרך המורכבת המהווה חלק מתהליך אשר את תחילתו קשה לצפות ואת הצלחתו של השחרור נדע רק בעתיד. כאחד מברי המזל הייתה לי הזדמנות לקחת חלק פעיל בכל השלבים של דור חדש במצפה. מהכנה לרבייה ועד המפגשים החטופים בים הפתוח.
אנו נלווה את צב 5 אדום (הסיבות לשמות יוסברו בהמשך).
תאריך בקיעה 28.8.1999
משקל בזמן בקיעה 17 גרם.
אורך שריון 4.2 ס"מ
רוכב שריון 3 ס"מ
מצב בריאות : תקין

 

ראשיתו של התהליך הוא בתחילת השנה-פברואר 99. כהכנה לעונת החיזור אנו מבודדים את זכריה, הלוא הוא צב ים קרני זכר. זכריה חי במשך השנה בבריכת הצבים הבוגרים. את הבריכה חולקים איתו גם הנקבות הקרניות. הבידוד מתבצע על מנת לגרום לשינוי של התייחסות ע"י בידוד אשר גורם למעין "געגוע" של הזכר אל הנקבות. בזמן זה אנו בודקים את החול במרכז האי של בריכת הצבים הבוגרים. מרכב החול חשוב ביותר. להרכב החול תפקיד מרכזי בזמן חפירת הקן ע"י הצבות -החול חייב להיות לח במידה מסוימת, כדי שהאמהות לעתיד יוכלו לחפור קן ולהטיל את ביציהן.
השלב השני הוא לאורך זמן הדגירה. לחות, צפיפות, הרכב ומליחות הם חלק מהפרמטרים אשר קובעים את מצב החול.
לאחר הכנסת זכריה לברכתו החדשה, נבדק מצב החול. החול לא מתאים ולכן יש צורך בהחלפתו.
לאחר חודשיים של בידוד והחלפת החול באי, מוכן זכריה לחזור אל הבריכה הראשית אל הנקבות. ביום החזרה אני חושש- האם חודשיים בבידוד הספיקו? האם הנקבות מוכנות לרבייה?.
הצב הקרני חי בטבע בטריטוריות קבועות כשכל נקבה חיה בשטח של מספר קילומטרים בודדים לאורך השונית. על כל מספר "חלקות" של נקבות שולט זכר אחד.
תהליך הרבייה מתחיל באביב, כשהזכר מפרה את הנקבות בטרטוריה שלו. את ההבדל בין זכרים לנקבות ניתן לראות בצבים בוגרים בקלות לפי אורך הזנב,זנב קצר-נקבה , זנב ארוך-זכר. אצל צבים צעירים לא ניתן להבדיל בין זכרים לנקבות ע" ראיה. הסיבה היא שבגרות מינית אצל צבים לוקחת בין 5 ל7 שנים ורק אז אפשר לראות את השינוי בזנב. במקרים קיצונים ניתן לבצע בדיקת דם לזיהוי המין.
הרגע הגדול הגיע וזכריה מוכנס חזרה לבריכה עם הנקבות ולא מבזבז אף רגע. כמו אחוז אמוק וללא שום מעצורים הסתער זכריה על הצבה טייסון נשך את צווארה אך אין חשש, זהו חלק טבעי מחיזור ורביה. (טייסון קיבלה את שמה לאחר נשיכת אוזנו של גדי הצוללן, זמן קצר לאחר שהמתאגרף מייק טייסון נשך את אוזנו של איונר הוליפירד). בשלב זה "התיישב" זכריה על גבה של טייסון כשהגפיים הקדמיות חובקות את שריונה הקשיח ליד הצוואר. רגליו האחריות מחבקות את צדדי השריון וכך כשהוא דבוק על שריונה מתחיל את הרבייה. בזמן זה חייבת הנקבה לסחוב את הזכר אשר כל תשומת ליבו היא לרבייה ולא לשחייה.
הצבים הקרניים שיכים למשפחת הזוחלים הימיים, אשר מבלים את רוב חייהם במים. הצבים נושמים אוויר מעל פני המים דרך הפה ולכן חייבים הם לעלות לפני המים לנשום כל מספר דקות. יכולת עצירת הנשימה של צבים מעניינת ובזמן מנוחה יכולים צבים לעלות לנשום רק כל חצי שעה. בזמן פעילות מואצת כצייד או רביה חייבים הצבים לעלות לנשום לעיתים קרובות יותר. כך ללא שום פרטיות כאשר כולנו מאושרים וצופים סוחבת טייסון את זכריה על גבה לארבעת השעות הקרובות.
במעקבים בימים הבאים שומר זכריה על כושרו וחוזר ומפרה את שאר הנקבות בבריכה.
בשלב זה לא ניתן אלא לחכות עד עונת הטלת הביצים. תקופת ההמתנה יכולה להיות בין מספר שבועות למספר חודשים, בגלל יכולתן של הנקבות לשמור זרע וכך הפריית הביצים מתבצעת לפי מוכנות הנקבה ולא תמיד בזמן רביה.
במשך החודש הקרוב אנו בודקים את מצב החול על בסיס יומי. אנו מרטיבים את החול באי מדי פעם ע"מ לשמור את לחות החול ברמה הנדרשת. בנוסף אנו מגרפים ע"מ להחליק את החול מדי יום וכך ניתן לעקוב אחר הצבות עם עולות אל אי ואם חופרות קנים.
בזמן זה אני מנסה לחפור בעזרת הידיים קן בגודל ובעומק של הקנים של הצבים, זוהי דרך מעולה לדמות את ניסיון הנקבות לחפור. חפירת הקן בעזרת הידיים עוברת בהצלחה שכן הצלחתי בקלות יחסית אזי בנקבות תצלחנה.
"טייסון חופרת"-הודעה בהולה אותה אני מקבל בזמן ארוחת הצהריים, אני עוזב מיד לכיוון בריכת הצבים הבוגרים. אכן טייסון עסוקה במרץ בחפירת קן במרכז האי. חפירת הקן דורשת מאמץ רב. בטבע נקבות בוגרות לא תמיד מצליחות לחזור אל הים לאחר ההטלה-עקב המאמץ הן תשושות ובמקרים בודדים הן לא מצליחות לחזור לים ובסוף מתות. אצלנו דבר זה לא קורה מפני שאנו יכולים לעזור לנקבה לחזור למים.
אנו צופים בטייסון חופרת בעזרת הרגליים האחוריות את הקן כשכל פעם רגל אחרת משמשת כמעין כף המוציאה חול מהגומה החדשה. לאחר שעה של חפירה טייסון מפסיקה את בניית הקן (עייפות או אי שביעות רצון ממצב החול?). אחרי 10 דקות של צפייה מורטת עצבים-בינגו הטלת הביצים מתחילה, אני מאושר ומציץ מרחוק על הקן אשר מתמלא לאט לאט ביצים. בהתחלה יוצאות הביצים שניים שניים ולאחר מכן אחד אחד. בסוף אני מציץ ורואה קן מלא ביצים בין 55 ל-60. עם סיום ההטלה מכסה טייסון את הקן, מהדקת ומטשטשת את אזור ההטלה על מנת למנוע מטורפים פוטנציאלים לזהות את מיקום הקן. טשטוש הקן דומה לילד המשחק בארגז חול-חול נזרק לכל כיוון.
שלב הטשטוש הסתיים וטייסון עוצרת ומנסה לאגור כוחות אחרונים לחזרה למים. ואכן לאחר 10 דקות מנוחה זוחלת טייסון אל שפת הבריכה וחוזרת למים. בשלב זה סיימה טייסון את תפקידה כאם ולא יהיה לה קשר עם הקן או הצבונים הצעירים בעתיד. כעת אנו מסמנים את מיקום הקן למעקב עתידי.
במשך החודשיים הבאים מקבל הקן את החום הדרוש להתפתחות הביצים מהשמש, כך שהשמש בעצם דוגרת על האי. זמן ההטלה חשוב ביותר וצריך להתבצע בתחילת הקיץ על מנת להבטיח חשיפה של הקן לשמש בתקופה החמה ביותר. אצלנו באילת העונה החמה היא ארוכה במיוחד ולכן חשיבות זמן ההטלה אינו חשוב כמו במקומות אחרים בעולם. במקומות אלו "פספוס" של מספר ימים בודדים יוביל ברוב המקרים לקן אשר לא יבקע.
בשבועיים הבאים עולות שאר הנקבות לאי, חופרות, מטילות, מכסות וחוזרות למים.
שוב אנו נדרשים לסבלנות וקשה לי לחכות עד עונת הבקיעה.
לקראת תחילת עונת הבקיעה אנו מכינים את האי לבקיעות. גדר נמוכה נבנת מסביב לאי בכדי למנוע מהצבים החדשים להגיע לבריכה.
שומר הלילה נכנס לכוננות בקיעה ואת רוב זמנו הוא מבלה במעקב על האי.
טלפון בשעת חצות מעיר אותי, שאול השומר:"יש צבים יש צבים" צועק שאול לתוך הטלפון, אני מתעורר מיד וצועק "יש" ארוך ומעיר את אישתי-יש צבים יש צבים חוזר על הודעתו המשמחת של שאול השומר. ללא שום עיכובים אנו נוסעים לכיוון המצפה התת ימי ומיד אוספים את הצבונים למיכל מיוחד שהוכן מראש. לאחר ספירה נאספו 43 צבים חדשים. פריצת הצבים מהקן החוצה מתבצעת בו זמנית ע"י כל הצבונים. הראשונים שבוקעים מהביצים עולים לחלק העליון של הקן וממתינים במעין נקודת המתנה עד אשר מצטרפים כל הצבים ופורצים החוצה ומיד מחפשים את הים. הסיבה להתנהגות זאת היא חשש מטורפים פוטנציאלים רבים ביבשה ובים (ציפורים, סרטנים, יונקים קטנים ודגים הם רק חלק מטרפיהם).
היציאה מהקן בו זמנית ע"י כולם מבלבלת את טורפיהם ומגדילה את סיכוי ההישרדות שלהם. ממחקרים ותצפיות שנעשו בטבע רק אחת מכול אלף ביצים יגיע לבגרות. אנו מאושרים ועייפים וחוזרים הביתה.
למחרת, דבר ראשון אני חופר את הקן באי. לפעמים צבונים לא מצליחים לצאת החוצה עם שאר הצבים.
אני חופר בזהירות ומגלה בין קליפות הביצים צב אחד אשר בקע מביצתו אך לא הצליח לצאת מהקן. אני מצרף את הצב אל אחיו. אנו מתחילים בטיפול של הצבונים. ראשית יש לסמן את הצבים החדשים על מנת שנוכל לעקוב אחריהם ברמה אישית. סימון הצבים מתבצע בעזרת לק ציפורניים. לצבים יש שריון קשיח המגן עליהם. שריון זה בנוי מ13 לוחיות המסודרות בצורה קבועה (מעוין). בעזרת סימון של לק על לוחית מסוימת בצבע מסוים מקבלים הצבים את מספרם (שמם) בין אחת לשלוש עשרה עם תוספת של צבע. הצב שהוצאתי בחפירה מהקן קיבל את מספרו-5 אדום. בזמן הסימון אנו בודקים את הצבים בדיקה כללית: עור, עניים, מצב ציפורניים (לצבים קרניים יש שני ציפורניים על כל אחת מהזרועות הקדמיות העוזרות בחיתוך אוכל גדול מדי) ומצב זנב הם חלק מהבדיקה. לאחר הסימון אנו שוקלים את הצבונים ומעדכנים במחשב את הנתונים למעקב יום יומי. שקילת הצבים מספקת את הנתונים המרגיעים, שכל הצבים בגבולות המשקל התקין בין 16 ל21 גרם.
בימים הראשונים הצבים עדיין ניזונים משאריות של שק חלבון המלווה אותם מההטלה. אנו מעבירים את הצבונים למיכלי גידול כאשר כל צב נמצא במיכל ניפרד. הדבקה במחלות ונגיסות הדדיות הם הסיבות הישירות לבידוד. בכול מיכל יש כניסת מים נפרדת. כעבור מספר ימים מתחילים הצבונים לאכול מידינו. מזונם הוא תערובת מיוחדת של דגים וחסרי חוליות מעושרים בויטמינים ושמן דגים. האכלה מתבצעת עם פינצטה שלוש פעמים ביום ובעזרת טבלה מיוחדת אנו מסמנים את האכלות. בעזרת טבלה זאת אנו יכולים לזהות בעיות מוקדם ולטפל בהם. וכן לעקוב באופן שוטף ואישי אחר הרגלי האכילה, והתפתחותם של הצבונים.
בהגיעם לגיל 4 חודשים לערך, מועברים הצבים הצעירים אל בריכות גידול משותפות. בבריכות גידול אלו המעקב האישי נמשך ומתאפשר הודות לסימונם. נמשכות שקילות ברמה שבועית. וסוג המזון השתנה. התערובת מפנה מקום לחתיכות דגים, מדוזות וחסרי חוליות המוגשים על משטח בבריכה עצמה. דרך האכלה זו למדים הצבים לצלול ולהשתמש בציפורניהם בחיתוך מזונם. בבריכה משותפת זו יבלו הצבים כשנה עד אשר ישוחררו לים.
בשנים האחרונות אנו עדים לירידה דרסטית במספר הצבים במפרץ. פארק המצפה התת ימי בשיתוף רשות שמורות הטבע יזם פרויקט גידול ושיחרר של צבי ים קרניים למפרץ אילת.
ההכנות לשחרור הצבים החלו. התרגשות, צפייה, חששות ותחושת סיפוק עוטפים את הצוות. לכל צב מוזרק שבב אלקטרוני באחת מרגליו האחריות אשר ילווה את הצב למשך חייו ויאפשר זיהוי בעתיד בעזרת קורא שבבים. הצבים נבדקים בצורה יסודית לפני השחרור. רק הבריאים ביניהם ישוחררו לים הפתוח. הסימון החיצוני בגב השריון מודגש ע"מ לאפשר זיהוי מרחוק.
עונת האביב היא בדרך כלל עונת המדוזות וצבים צעירים ניזונים ממדוזות. תיאום השחרור לעונה זאת מבטיח לצבים הצעירים סביבה עשירה במזון בתקופת ההסתגלות הראשונית.
הרגע הגדול הגיע. אספנו את הצבים באמבטיות מיוחדות והעמסנו אותם על ספינת "פנינת האלמוגים" השחרור נקרא "יש לי צב בים". השחרור התבצע בשלושה מוקדים במפרץ, בשמורת האלמוגים סמוך לפארק המצפה התת ימי, אזור קצצא, וחופי ירדן.

 

בנקודות השחרור נכנסים לים צוות הצוללנים של פארק המצפה התת ימי. הצוות עוקב באופן אישי אחר כל צב וצב מתחת לפני הים. בנקודת השחרור האחרונה בירדן שיתפנו את הגופים הירוקים מעקבה בשחרור, שכן אנו חולקים מפרץ אחד.
סה"כ שוחררו כ-90 צבים צב 5 אדום שוחרר במשקל 3.150 קילו בחוף הסמוך לפאק המצפה התת ימי.
כעבור 7 חודשים דרכינו מצטלבות- לאחר תצפית בחוף השמורה נתפס צב 5 אדום והובא למצפה לבדיקה. משקלו של צב 5 אדום 4.250 קילו ומצב בריאותו תקין. לאחר הבדיקות שוחרר הצב לים.
למפגש זה נוספו עוד ארבעה מפגשים כאשר האחרון בהם התרחש במאי 2004 , צב 5 אדום שקל 7.5 קילו. ובכול המפגשים נמצא בחוף שמורת האלמוגים. לכן קיבל את כינויו "צב השמורה". בצלילותיי במפרץ אני מוצא עצמי מחפש את 5 אדום אפילו למפגש חטוף.
צבים קרניים נמצאים בסכנת הכחדה עולמית. דיג, זיהומים, פגיעה באזורי קינון וירידה באיכות המים הם הגורמים המרכזיים להיעלמותם. שקיות ניילון הדומות למדוזות נאכלות בטעות ע"י הצבים וגורמות לחסימות במע' העיכול. חסימות אלו עלולות להוביל למוות. על ידי שיתוף פעולה בשמירה על ערכי הטבע נבטיח המשך קיומם של הצבים במפרץ אילת לדורות הבאים.

 

פרויקט גידול ושחרור צבים קרניים מתבצע בשיתוף רשות שמורות הטבע.

 

כתב: אביב לוי – המנהל המדעי של פארק המצפה התת ימי

דלג לתוכןפתח תפריט נגישותHandicapped logo whiteHandicapped logo black

נגישות

הצהרת נגישות